להאזנה:
רשלנות רפואית במהלך טיפולים באי ספיקת כליות
אי ספיקת כליות הינה תופעה בה ניזוקה רקמת הכליה ותפקודה. כתוצאה מכך, ישנה פגיעה ביכולת סינון הדם והפרשת חומרי הפסולת החוצה באמצעות השתן.
אי ספיקה כלייתית מסווגת לשני למצבים, בהתאם לקצב ההחמרה של תפקוד הכליות:
- פגיעת כליות חריפה – Acute kidney injury – לרוב מדובר במצב הפיך במתן טיפול מתאים.
- מחלת כליות כרונית – Chronic kidney disease – מצב לא הפיך הנוטה להחמיר עם הזמן. חלק מהחולים יתדרדרו למחלת כליות סופנית ויצטרכו טיפולי דיאליזה או השתלת כליה.
קיימים גורמי סיכון רבים היכולים לגרום לאי ספיקת כליות. חלקם בלתי ניתנים למניעה, כמו גיל החולה, ומהאחרים היה ניתן להימנע במעקב ובטיפול רפואי נכון.
גורמי הסיכון העיקריים לאי ספיקת כליות:
- סכרת
- יתר לחץ דם
- מחלות אוטואימוניות (לדוגמא לופוס)
- מחלות גנטיות, כגון מחלת כליות פוליציסטית
- עישון
- יתר שומנים בדם
- התקף לב או מצבים אחרים המורידים את אספקת הדם לכליות – גורמים לאי ספיקת כליות אקוטית
- שימוש בסמים
בנוסף, נטילת תרופות מסוימות ללא יעוץ או מעקב רפואי יכולה להעלות באופן משמעותי את הסיכוי לפתח מחלת כליות כרונית, בייחוד בחולים הנמצאים בקבוצת סיכון כפי שפורט לעיל. בין התרופות המעלות סיכויים לאי ספיקת כליות כרונית ניתן למצוא:
- תרופות מעכבות משאבות מימן (PPIs) – לטיפול בצרבת, כיב קיבה וכד'.
- NSAIDs– נוגדי דלקת, משככי כאבים.
- תרופות לטיפול בסוכרת שמנגנון הפעולה שלהן מבוסס על פינוי סוכר דרך הכליות.
- סטטינים – תרופות להורדת רמות כולסטרול בדם
- מדללי דם
- תרופות מסוימות לטיפול בהתקפי אפילפסיה
- משלשלים לפני בדיקת קולונוסקופיה
- חלק מהאנטיביוטיקות, תרופות אנטי-ויראליות ותרופות אנטי-פטרייתיות
- חומרי ניגוד מבוססי יוד לבדיקות הדמיה
במידה והחולה נזקק לאחת מהתרופות הנ"ל, על הרופא המטפל לערוך בירור מקיף אודות מחלות הרקע של החולה והתרופות הנוספות אותן הוא נוטל על מנת למנוע פגיעה כלייתית פוטנציאלית. כמו כן, יש צורך לבצע בדיקות דם ושתן לבירור התפקוד הכלייתי.
הקושי באבחון מוקדם של אי ספיקה כלייתית בא לידי ביטוי בכך שבשלבים הראשונים של המחלה לרוב אין תסמינים קליניים או שמופיעים תסמינים קלים ביותר העלולים להיות מיוחסים למצבים רפואיים אחרים.
התסמינים של אי ספיקת כליות כוללים את הבאים:
- שינויים בהרגלי מתן שתן – תכיפות במתן שתן, אצירת שתן ועוד.
- המטוריה – דם בשתן
- אנמיה
- עייפות
- קשיי נשימה
- בצקות
- יתר לחץ דם
- היחלשות עצמות – כתוצאה מפגיעה במאזן הסידן, הזרחן וויטמין D בכליה
- חוסר תאבון
- בחילות והקאות
- גרד
אבחון מוקדם מאפשר מתן טיפול בשלבים הראשונים של המחלה והאטת התקדמותה. המשמעות של כך היא דחיית דיאליזה או השתלת כליה עתידיים או מניעת מצבים אלו לחלוטין.
הטיפולים המקובלים כיום באי ספיקת כליות:
- איזון לחץ דם
- איזון סכרת
- הורדת רמת החלבון בשתן
- משתנים
- טיפול באנמיה
- טיפול סימפטומטי – נגד כאב, בחילות, גרד וכד'
- מניעת מחלות עצם
- במצבים של פגיעה כלייתית סופנית אפשרויות הטיפול כוללות דיאליזה או השתלת כליה.
עילות אפשריות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של אי ספיקת כליות:
- טיפול רפואי אשר גרם להיווצרות המחלה
- רשלנות רפואית בבירור גורמי סיכון למחלת כליות
- רשלנות באבחון המחלה
- רשלנות בטיפול ובמעקב אחר המחלה
במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית בנושא אי ספיקת כליות, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים. (Clonazepam)
