לוקמיה, סרטן הדם, משתייכת לקבוצה של מחלות ממאירות המתאפיינות בפגם בתהליך הייצור של תאי דם לבנים במח העצם. באופן תקין, כדוריות הדם הלבנות מהוות חלק ממערכת החיסון של הגוף. אולם, במחלת הלוקמיה תאים אלו מאבדים את תפקידם ופוגעים בייצור התאים האחרים במח העצם – כדוריות הדם האדומות והטסיות.

קיימים שני סוגים עיקריים של לוקמיות, בהתאם לאופן התפתחות המחלה:

  • לוקמיה אקוטית (חריפה) – התאים מתרבים בקצב גבוה מאד והמחלה מתקדמת מהר. שתי המחלות המשתייכות לקטגוריה זו הן:
  • לוקמיה לימפוציטית חריפה – Acute lymphocytic leukemia (ALL) – הסוג הנפוץ ביותר בילדים.
  • לוקמיה מיאלואידית חריפה – Acute myeloid leukemia (AML) – הסוג הנפוץ ביותר במבוגרים.
  • לוקמיה כרונית – המחלה מתפתחת בקצב איטי והדרגתי. המחלות בקבוצה זו הן:
    • לוקמיה לימפוציטית כרונית – Chronic lymphocytic leukemia (CLL) – סרטן הדם הנפוץ ביותר בקרב האוכלוסיה הכללית. החולים יכולים לא לסבול מתסמינים במשך שנים רבות למרות המחלה.
    • לוקמיה מיאלואידית כרונית – Chronic myelogenous leukemia (CML).

ברוב המקרים הסיבה ללוקמיה אינה ידועה. עם זאת, קיימים מספר גורמים הנחשבים לגורמי סיכון של המחלה:

  • גיל מבוגר
  • גברים
  • חשיפה לרמות גבוהות של קרינה מייננת
  • חשיפה חוזרת לאורך זמן לכימיקלים מסויימים (לדוגמא בנזן)
  • טיפולי כימותרפיה או הקרנות בעבר
  • סיפור משפחתי של לוקמיה
  • תסמונת דאון
  • עישון

תסמיני המחלה משתנים בהתאם לסוג הלוקמיה ולשלב במחלה וכוללים את התסמינים הבאים:

  • תסמינים דמויי שפעת, כמו חום, צמרמורות, עייפות, חולשה
  • הזעות לילה
  • נפיחות ודימומים בחניכיים
  • כאבי ראש
  • בלוטות לימפה נפוחות
  • כבד וטחול מוגדלים
  • כאבים בעצמות
  • חיוורון
  • כתמים אדומים על העור
  • איבוד משקל

איבחון המחלה מורכב ממספר שלבים:

  • בדיקת הסטוריה רפואית של החולה.
  • בדיקה פיזיקלית – מטרתה לבדוק סימנים היכולים לרמוז על המחלה, כגון בלוטות לימפה \ טחול \ כבד מוגדלים וכד'.
  • בדיקות דם – בדיקת הדם העיקרית היא ספירת דם, באמצעותה ניתן לדעת את רמות התאים בדם. מספר גבוה של תאי דם לבנים ומספר נמוך של תאי דם אדומים וטסיות עלולים להעיד על לוקמיה.
  • ביופסיה ממח העצם – בדיקת צורת התאים ובחינת תאים עם מראה אבנומלי.
  • במידה ונמצאו תאים סרטניים, נעשות בדיקות שמטרתן לבדוק האם הלוקמיה היא מקומית או שהתפשטה לאיברים אחרים. לשם כך, מבוצעות בדיקות CT, אולטראסאונד או ניקור חוט השידרה לאבחון התפשטות המחלה למוח ולמערכת העצבים.

הטיפול בלוקמיה נקבע בהתאם לסוג המחלה ומידת חומרתה, כמו גם גילו ומצבו של החולה. המטרה העיקרית היא להרוס את תאי הלוקמיה ולאפשר שגשוג של התאים התקינים במח העצם. קיימות מספר אפשרויות לטיפול:

  • טיפול כימותרפי
  • טיפול בהקרנות
  • תרופות ביולוגיות
  • השתלת מח עצם

חלק מהחולים מקבלים טיפול משולב, ובסוגים מסויימים של לוקמיה הטיפולים יימשכו גם לאחר היעלמות הסימפטומים בכדי להבטיח את אי חזרתה.

עילות אפשריות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של לוקמיה:

  • אי התייחסות לתלונות ו\או לתסמינים הרלוונטיים, ובשל כך אי הפניה לבדיקות המתאימות לאבחון המחלה.
  • פענוח שגוי של ממצאי הבדיקות.
  • רשלנות בטיפול בלוקמיה:
  • מתן טיפול לא מתאים אשר גרם לנזק שהיה ניתן למנוע במתן טיפול נכון.
  • מעקב לא רציף אחר הטיפול ותוצאותיו.

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון לוקמיה או בטיפולה, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.