לימפומה – שם כללי למחלה בה מתקיימת התרבות ממאירה של סוג מסוים של תאי דם לבנים במערכת החיסון, הלימפוציטים. מקובל לחלק את המחלה לשני סוגים עיקריים:

  1. לימפומה על שם הודג'קין (Hodgkin lymphoma)
  2. לימפומה שאינה על שם הודג'קין (Non-Hodgkin lymphoma)

כעשירית מהלימפומות הן לימפומות על שם הודג'קין. הן יכולות להתפתח בכל גיל, מופיעות בגברים יותר מאשר בנשים ומרובן אפשר להחלים. האבחנה נעשית באמצעות ביופסיה והמצאות סוג מסויים של תאים האופייני למחלה – תאי ריד-שטרנברג.

הסוג השני של הלימפומות, שאינן על שם הודג'קין, מחולק לתת קבוצות. ישנן לימפומות המתפתחות מהר ובאופן אגרסיבי, ומאבחנים אותן לרוב בשלב מוקדם יחסית (לדוגמא, Diffuse large cell lymphoma). לעומת זאת, ישנן לימפומות המתפתחות בצורה איטית והן מתגלות בשלבים מתקדמים של המחלה בהם היא כבר מפושטת (למשל, follicular lymphoma). לפיכך, קבוצה זו של מחלות הרבה יותר מגוונת, הן מבחינת רמות החומרה האפשריות, והן מבחינת סוגי הטיפול וסיכויי ההחלמה.

גורמי הסיכון  של המחלה משתנים בהתאם לסוג הלימפומה:

  • לימפומה על שם הודג'קין:
  • מחלת הנשיקה – זיהום על ידי וירוס אפשטיין-בר.
  • גברים
  • מיקום גיאוגרפי – ארה"ב, קנדה, צפון אירופה.
  • היסטוריה משפחתית
  • איידס
  • לימפומות שאינן על שם הודג'קין:
  • גיל מעל 60
  • כימיקלים וקרינה
  • היחלשות מערכת החיסון – למשל, במקרה של איידס או חולים שעברו השתלת איברים.
  • מחלות אוטואימוניות
  • זיהומים על ידי וירוסים וחיידקים מסוימים

תסמיני הלימפומה ברובם אינם ספציפיים למחלה, ודומים למחלה ויראלית או הצטננות, אך ההבדל הוא שבמקרה של לימפומה התסמינים נמשכים תקופה הרבה יותר ממושכת. התסמינים הנפוצים הם:

  • הגדלה של בלוטות לימפה
  • נפיחות ברגליים או בברכיים
  • הזעות לילה
  • חום
  • איבוד משקל
  • חוסר תיאבון
  • גרד לא טיפוסי
  • עייפות יוצאת דופן

כיום, לא קיימת בדיקת סקר לאבחון לימפומה, לכן, ישנה חשיבות מצד הרופא המטפל לחשוד בלימפומה במקרה שהתסמינים שצויינו לא עוברים לאורך זמן. האבחנה הסופית נעשית באמצעות ביופסיה של בלוטת הלימפה החשודה. לוקחים דגימה מבלוטת הלימפה או כורתים בלוטה שלמה, ובוחנים את התאים שלה במיקרוסקופ.

הטיפול בלימפומה מתבסס בעיקרו על טיפולים כימותרפיים. אולם, ישנו הבדל בטיפול בהתאם לסוג המחלה:

  • לימפומה על שם הודג'קין – סיכויי ההחלמה טובים ועומדים על 85% מהחולים. אפשרויות הטיפול הן:
  • הקרנות בלבד- במקרה של לימפומה ממוקמת.
  • ABVD– טיפול משולב של מספר תרופות כימותרפיות.
  • השתלת מח עצם עצמית בשילוב עם טיפול כימותרפי במינון גבוה – במקרה של מחלה שלא מגיבה לטיפול כימותרפי רגיל.
  • לימפומות שאינן על שם הודג'קין – דווקא הסוגים האגרסיביים והמהירים יותר מגיבים טוב יותר לטיפול מאשר הסוגים האיטיים. במקרה של המחלות האגרסיביות, מקובל לתת טיפול כימותרפי תרופתי. המחלות האיטיות אינן מגיבות לטיפול הכימותרפי, וכיום אין טיפול יעיל נגד סוגי סרטן אלו.

עילות אפשריות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של לימפומה:

  • העדר אבחון או אבחון מאוחר של המחלה העלולים לפגוע בסיכויי ההחלמה של המטופל.
  • פענוח שגוי של תוצאות הבדיקות.
  • רשלנות בטיפול במחלה – מתן טיפול לא מתאים או מעקב רשלני אחר תוצאות הטיפול.

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון לימפומה או בטיפולה, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.