נזק לכבד כתוצאה משימוש בתרופות (DILI – Drug Induced Liver Injury) עלול לגרום לטווח רחב של השלכות – החל מצהבת, אי ספיקת כבד, וכלה במוות. זוהי תופעה רפואית חשובה, בעיקר בחולים מאושפזים. היא מהווה את הסיבה ל-40% ממקרי דלקות הכבד (הפטיטיס) מעל גיל 50, ועד 25% ממקרי דלקות הכבד הסוערות שנגמרות במוות או בכשל כבדי המחייב השתלה. כמו כן, עד 2-6% מהאשפוזים הם בשל פגיעה כבדית כתוצאה מתרופות. כלומר, מדובר בבעיה רפואית רצינית הן עבור החולים, והן עבור מערכת הבריאות.

רגישות הכבד לתרופות נקבעת על פי מספר גורמים:

  • פקטורים גנטיים הקובעים את היכולת לפרק תרופות שונות בכבד
  • מין – נשים רגישות יותר
  • גיל – תרופות מסוימות רעילות רק בילדים
  • מצב תזונתי – רגישות לתרופות עולה בתת תזונה
  • מינון התרופה
  • אופן מתן התרופות – דרך הוריד, בליעת כדור וכד'
  • השמנה – ישנן תרופות הנאגרות יותר בשומן
  • יחסי גומלין בין תרופות שונות שהחולה מקבל בו זמנית
  • תפקוד כלייתי
  • מחלות רקע, כולל מחלות כבד

קיימות שתי סוגי השפעות של תרופות על הכבד:

  1. השפעה ישירה של תוצרי פירוק התרופה הפוגעים בכבד.
  2. תגובה חיסונית המתפתחת בגוף כנגד רכיב רעיל בתרופה, עקב רגישות לתרופה או עקב פגם בתרופה עצמה.

תרופות רבות יכולות לגרום לנזק בכבד. מבין התרופות השכיחות ניתן למצוא את הבאות:

  • NSAIDs– תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. אלו הן תרופות שכיחות מאד בעולם, הן להקלת כאבים והן להפחתת מידת הדלקת. חלק מהתרופות בקבוצה זו אף נאסרו לשימוש בגלל הרעילות שלהן לכבד. לפני מספר שנים דווח בארץ על מקרה של הרעלה קשה ביותר בעקבות נטילת נורופן (איבופרופן) אשר שייך לקבוצה זו.
  • אנטיביוטיקות – יחד עם התרופות מקבוצת ה-NSAIDs הן השכיחות ביותר לגרימת DILI.
  • פרצטמול (Paracetamol) – תרופת האקמול הוותיקה והמוכרת עלולה להיות מסוכנת אם נלקחת במינון יתר. בחלק מהמקרים מדובר בניסיונות התאבדות, אך עלול להגרם גם נזק לכבד או כשל כבד אקוטי אם לוקחים בו זמנית מספר משככי כאבים עם רכיב של פרצטמול או כאשר צורכים אלכוהול, צמים או לוקחים תרופות אחרות במקביל לאקמול.
  • מתוטרקסט (Methotrexate) – תרופה כימותרפית הנמצאת בשימוש בסוגים מסוימים של סרטן.

אבחנת מחלת כבד כתוצאה משימוש בתרופות הינה מורכבת ועשויה להיות מאתגרת, בייחוד אם ההשפעה המזיקה מופיעה תקופה מסוימת לאחר הפסקת הטיפול. האבחנה לרוב נעשית על דרך השלילה – לאחר שנשללו גורמים אחרים לפגיעה בכבד, מגיעים למסקנה שהנזק נגרם כתוצאה מטיפול תרופתי. נדרשת אנמנזה מפורטת ותשאול נרחב אודות התרופות שהחולה נוטל או נטל בעבר. בנוסף, ניתן להיעזר בביופסיה, אך הדבר אינו מחייב.

הטיפול המיטבי הוא הפסקת נטילת התרופה שהובילה למחלת הכבד. במקרים חמורים יותר נדרשת השתלת כבד.

עילות אפשריות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של נזק לכבד כתוצאה משימוש בתרופות:

  • אי ביצוע בירור מקיף אודות התרופות שהמטופל צורך, כולל תרופות ללא מרשם, תוספי מזון וכד'.
  • אי הכללה באבחנה המבדלת את ההשפעה האפשרית של התרופות שנוטל המטופל.
  • אי ביצוע ביופסיה במקרים בהם אבחון סיבת הנזק לכבד אינו ברור

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית שגרמה לנזק לכבד כתוצאה משימוש בתרופות, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.