הלבלב ממוקם מאחורי הקיבה ומורכב משני סוגי תאים עיקריים- תאים אקסוקריניים המפרישים אנזימים שמפרקים מזון מעוכל במעי, ותאים נוירואנדוקריניים המייצרים הורמונים שונים, בפרט את האינסולין הדרוש למאזן הסוכר בדם.

מרבית הגידולים הממאירים בלבלב מתפתחים מקבוצת התאים הראשונה, התאים האקסוקריניים. גידולים אלו אינם מפרישים הורמונים, ולרוב לא גורמים לסימפטומים עד לשלבים מאוחרים של המחלה. עובדה זו, הופכת את סרטן הלבלב לאחד הסרטנים הקשים ביותר לאבחון. פרוגנוזת המחלה תלויה במיקום הגידול, גודלו בזמן האבחון ועוד. באופן כללי, מדובר באחד מסוגי הסרטנים הקטלניים ביותר עם שרידות נמוכה למדי.  

מרבית מקרי הסרטן מתגלים בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר הגידול התפשט לאזורים נוספים, כמו בלוטות הלימפה. במקרים אלו השרידות עומדת על מספר חודשים מועטים. ישנה חשיבות באבחון מוקדם ככל הניתן של הגידול, הסרתו באופן כירורגי בטרם התפשטותו, ובכך הארכת חיי החולה.

היות וחולים עם סרטן הלבלב אינם מראים סימנים מקדימים ספציפיים, הצוות הרפואי צריך להתייחס ביתר תשומת לב לחולים עם גורמי הסיכון למחלה. אמנם גורמי הסיכון אינם ספציפיים למחלה זו בלבד, אך צריך לתת את הדעת לכך שאותם אנשים בעלי סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הלבלב מאשר האוכלוסיה הכללית.

גורמי הסיכון לסרטן בלבלב:  

  • גיל – מעל גיל 45.
  • מין – גברים
  • סיפור משפחתי
  • עישון
  • פנקריאטיטיס כרונית – דלקת כרונית בלבלב
  • סכרת
  • השמנת יתר
  • תסמונות גנטיות שונות –MEN1, וון-היפל לינדאו, לינץ', מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2 ועוד.

כאמור, התסמינים בסרטן הלבלב מופיעים בשלבים מתקדמים של המחלה ואינם ייחודיים. לכן, במקרים רבים ניתנת אבחנה שגויה של מחלות יותר נפוצות ופחות קטלניות ,כגון צרבות, בעיות עיכול, אבנים בכיס המרה, תסמונת המעי הרגיז, צהבת וכו', דבר שמעקב את האבחון.

הסימפטומים הנפוצים בסרטן הלבלב:

  • כאבי בטן עליונה
  • כאבי גב
  • חוסר תאבון
  • איבוד משקל לא מוסבר
  • צהבת
  • בעיות עיכול
  • בחילות והקאות
  • קשיי בליעה
  • סכרת שאובחנה לאחרונה

כאשר מתעורר החשד לסרטן בלבלב על רקע התלונות ו\או גורמי הסיכון או כאשר מתבצע בירור מקיף של התלונות שצויינו לעיל ושלא ניתנות להסבר על ידי אבחנות נוספות, קיימות בדיקות עזר לאבחון המחלה:

  • בדיקת דם למדידת רמת סמן הגידול בלבלב- CA 19-9.
  • אולטראסאונד
  • CT
  • MRI
  • EUS– אולטראסאונד אנדוסקופי-מדגים את צינורות הלבלב והמרה.
  • ביופסיה – הסרת דגימה מהלבלב ובחינתה במקרה של חשד גבוה לגידול ממאיר.
  • לפרוסקופיה – בחינת אזור הגידול באמצעות צינורית דקה עם סיבים אופטיים על מנת לקבוע האם ניתן להוציאו בהליך כירורגי.

הטיפול בסרטן הלבלב תלוי בשלב הגילוי של הגידול ובמיקומו. כפי שצויין מעלה, במקרים בהם הגידול מתגלה בטרם התפשטותו לאיברים סמוכים, ניתן להסירו באופן ניתוחי. בשנים האחרונות טווח הניתוחים האפשריים הורחב, וכיום ניתן להסיר גידולים שבעבר היו בלתי ניתנים להתערבות כירורגית, מחשש לפגיעה בכלי הדם הרבים הקיימים בלבלב.

האופציה הטיפולית השנייה היא טיפול כימותרפי והקרנות הניתנים במקרים בהם רוצים להקטין את הגידול לפני הסרתו הכירורגית או במצבים בהם הגידול התפשט וכבר לא ניתן להסרה, במטרה להפחית את פיזורו והאטת קצב התקדמותו.

עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בסרטן הלבלב יכולה להיות במקרה של אבחון מאוחר של המחלה עקב הסיבות הבאות:

  • חוסר התייחסות לסימני אזהרה כגון גורמי סיכון, תסמינים וכד' – אי הפניה לבדיקות מתאימות ומעקב.
  • ביצוע בירור לא מקיף דיו לתלונות החולה
  • פענוח מוטעה של תוצאות הבדיקה
  • ועוד

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון של סרטן הלבלב, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא אונקולוג לחוות דעת נוספת. במקרה ויקבע שאכן הייתה רשלנות, התביעה תוגש לבית המשפט.