קוליטיס כיבית (ulcerative colitis) שייכת לקבוצת המחלות הדלקתיות של המעי יחד עם קרוהן. התהליך הדלקתי מערב את הרקטום ומשם עולה במעלה המעי באופן רציף, להבדיל מקרוהן בה הדלקת היא סגמנטלית. ב-20% מהמקרים הדלקת מערבת את כל המעי הגס, ולפעמים אף את המעי הדק, קוליטיס מסוג זה נקרא פאן-קוליטיס.

קוליטיס יכולה להופיע בכל גיל, אולם טווחי הגילאים העיקריים הם בין 15 ל-25 ובין 55 ל-65. שני המינים נפגעים במידה זהה. מהלך המחלה מתאפיין בהתלקחויות והפוגות. .

מחלות המעי הדלקתי, ובפרט קוליטיס, גורמות לסבל רב ופוגעות בתפקוד של החולים. אולם, אבחנה מוקדמת וטיפול נכון יכולים להביא להפוגה ואף להיעלמות התסמינים. מכאן החשיבות בגילוי מוקדם של המחלה. עם זאת, זה לא תמיד מתאפשר, שכן הסימפטומים של החולים אינם ייחודיים ברובם אך ורק לקוליטיס.

ספקטרום חומרת התסמינים הינו רחב ונע בין תסמינים קלים \בינוניים עד לתופעות קשות הפוגעות בתפקוד ובאיכות החיים. התסמינים האפשריים במחלת הקוליטיס הם:

  • שלשול
  • דימום רקטלי או צואה דמית
  • כאבי בטן עוויתיים
  • טנזמוס – תחושה של חוסר התרוקנות מלאה
  • חום
  • חולשה
  • עייפות
  • איבוד תאבון
  • ירידה במשקל לא מכוונת
  • תסמינים נלווים:
  • כאבי פרקים
  • פריחה בעור
  • דלקות עיניים
  • דלקות כבד
  • אבנים בכליות
  • בעיות קרישה
  • הפרעות לב (מיוקרדיטיס, אנדוקרדיטיס)
  • מחלה ריאתית (מחלת ריאות אינטרסטיציאלית)

מנגנון הדלקת הוא אוטואימוני, כלומר מערכת החיסון של הגוף תוקפת את רירית המעי מסיבה לא ברורה. קיימות השערות לתופעה, אך בפועל, כיום, הטיפול מתמקד בתהליך הדלקתי, ולא בפקטור שגרם לדלקת מלכתחילה. ישנם מספר גורמי סיכון המשפיעים על התפתחות הדלקת וחומרתה:

  • גיל – התפרצות בגיל צעיר יותר גורמת בדרך כלל למחלה אגרסיבית יותר.
  • יהודים אשכנזים – בקבוצה זו קוליטיס נפוצה יותר.
  • סיפור משפחתי – קרוב משפחה מדרגה ראשונה מעלה סיכויים לחלות במחלה.
  • תרופות – ישנה סברה כי תרופות מסויימות, למשל תרופה נגד אקנה, מהוות גורם סיכון למחלת מעי דלקתית.
  • מגורים באזורים מתועשים לעומת אזורים כפריים מעלים סיכוי לקוליטיס.

מאידך, ישנם גם גורמים הנחשבים כמפחיתי סיכון לחלות במחלה, כמו עישון וניתוח לכריתת התוספתן.

כאשר קיים חשד לקוליטיס כיבית מתבצעות מספר בדיקות לאישוש האבחנה:

  • בדיקות דם – לבירור אנמיה ומדדי דלקת.
  • בדיקת צואה – לבדיקת מצב דלקתי ולשלילת מצבים אחרים היכולים לגרום לתסמינים דומים כמו זיהומים.
  • קולונוסקופיה המדגימה את המעי הגס.

במידה ובמאבחנים קוליטיס, הטיפול המקובל כיום כולל את האמצעים הבאים:

  • התאמת תזונה להפחתת המצב הדלקתי במעי.
  • תרופות לנסיגת הדלקת ולייצוב מצבו של החולה.
  • ניתוח – במקרי דלקת קשים כורתים את כל המעי הגס. בכריתה חלקית הדלקת נוטה לחזור, לכן ההעדפה היא כריתה מלאה.

סיבות אפשריות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של קולטיס כיבית:

  • איחור או טעות באבחון עקב התעלמות מתלונות החולה, בירור חלקי של מצבו, פענוח שגוי של הבדיקות.
  • מתן טיפול לא נכון – במקרים של אבחון שגוי או טיפול אשר החמיר את מצבו של החולה וגרם לנזק שלא היה מתרחש לולא הטיפול.

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון או בטיפול של מחלת קוליטיס כיבית, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט בו יבחן הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לחולה לבין תפקוד הרופא בעניינו. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.