קרישה תוך-כלית מפושטת (באנגלית: DIC – Disseminated intravascular coagulation) הינה תופעה רפואית מסכנת חיים. זהו מצב הנוצר עקב הפעלת יתר של פקטורי קרישה, הגורם להפרת שיווי המשקל בין הגורמים המעודדים קרישה ולבין אלו המעכבים. איבוד השליטה על תהליך הקרישה מוביל לדימומים נרחבים, במקביל להיווצרות קרישי דם.

DIC אינה מוגדרת כמחלה בפני עצמה, אלא כסיבוך של מצבים רפואיים שונים שברובם קיים רכיב של דלקת סיסטמית (מצב דלקתי מפושט בגוף).

גורמי הסיכון לקרישה תוך-כלית מפושטת (DIC):

  • עירוי דם המעורר תגובה לא תקינה של מערכת הקרישה
  • סרטן, בייחוד סוגים מסוימים של לוקמיה
  • דלקת בלבלב (פנקריאטיטיס)
  • זיהומים חיידקיים או פטרייתיים בדם (אלח דם, ספסיס)
  • מחלת כבד
  • סיבוכי הריון (לדוגמא, היפרדות שלייה)
  • ניתוח ו\או הרדמה בתקופה האחרונה
  • פגיעה קשה ברקמות (למשל, במקרה של כוויה או פגיעת ראש)
  • המנגיומה – גידול שפיר של תאי כלי הדם הנראה כצבר כלי דם קטנים ומורחבים

אף על פי שקרישה תוך-כלית מפושטת הינה תופעה קשה לאבחון, ישנם מספר תסמינים האופייניים לה:

  • דימומים נרחבים ממספר אזורים בגוף, בין היתר גם מרקמות רכות (חלל הפה, אף)
  • קרישי דם מפושטים
  • תת לחץ דם או מצבי הלם (ירידה משמעותית בלחץ הדם ובאספקת הדם לרקמות השונות המסכנת חיים).
  • היווצרות חבלות
  • נמק
  • אי ספיקת כליות
  • נקודות אדומות על גבי העור (פטכיות, פורפורות וכד')

קרישה תוך-כלית מפושטת יכולה להתבטא הן בצורה חריפה (אקוטית) וסוערת והן כמצב כרוני. הצורה הכרונית של DIC תופיעה בדרך כלל במקרה של גידולים סרטניים, ואילו תגובה חריפה וסוערת עלולה להתפתח בעקבות קבלת מנת דם, טראומה ועוד.

אבחון התופעה נעשה באמצעות בדיקות דם בהן מדדי תפקודי הקרישה יהיו לא תקינים.

ישנה חשיבות בזיהוי מוקדם ככל הניתן של התופעה שכן מדובר במצב מסכן חיים בעל סיכויי שרידות נמוכים יחסית העומדים על 10-50%. הסיבוכים הנוספים של DIC, פרט למוות, כוללים אי ספיקה, נמק או קריסה של איברים. עם זאת, ישנם מקרים בהם ניתן לעצור את התופעה בזמן ולהציל את חיי החולה. הפרוגנוזה תלויה בסיבה הראשונית שגרמה לכך.

הטיפולים הקיימים כיום להתמודדות עם קרישה תוך-כלית מפושטת כוללים את הבאים:

  • בראש ובראשונה, ישנו צורך לטפל בסיבה הראשונית שגרמה לתופעה.
  • במקרה של דימומים נרחבים – מתן עירוי דם עם מרכיבי הדם החסרים (לדוגמא, טסיות או מרכיבי פלסמה) בהתאם לממצאי בדיקות הדם.
  • מתן מרכיבים ספציפיים רקומביננטיים (שנוצרו בתנאי מעבדה) ממערכת הקרישה בכדי לנסות להשתלט על דימומים סוערים.
  • מעכבי קרישה אינם מומלצים במקרה של חולים עם סיכון גבוה לדמם נרחב.

עילות אפשריות לתביעה בגין רשלנות רפואית עקב קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC):

  • חוסר ניטור מצב קרישיות הדם בחולים הנמצאים בקבוצת סיכון כפי שפורט לעיל.
  • אי ביצוע בדיקות דם היכולות לרמז על המצב בחולים אשר מראים סימני מצוקה הנובעים מחוסר קרישיות ו\או קרישיות יתר.
  • פענוח שגוי או לא מדויק של הבדיקות.
  • מתן טיפול לא נכון שגרם להחמרת מצב החולה או למוות, מצב אשר היה ניתן למנוע בהינתן הטיפול המתאים.

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC) או בטיפולה, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.