להאזנה:
רשלנות רפואית במהלך טיפול במפרצת במוח
מפרצת (אנויריזמה) במוח היא אזור התרחבות של אחד מכלי הדם המוחיים כתוצאה מהחלשות הדופן שלו. זוהי אינה הפרעה מבנית מולדת, ברוב האנשים האנויריזמה מתפתחת אחרי גיל 40. המפרצת בדרך כלל מתחילה להתרחב בנקודות התפצלות של ענפי העורקים, כתוצאה מלחץ גבוה של זרימת דם, היא מתרחבת באיטיות והדופן שלה נחלשת ככל ששטחה גדל.
גורמי הסיכון למפרצת במוח:
- עישון
- יתר לחץ דם
- אתרוסקלרוזיס
- צריכת אלכוהול מופרזת
- גיל מבוגר
- השמנה
- צריכת קוקאין
- מחלות גנטיות הפוגעות ברקמת החיבור בגוף כמו סינדרום מרפאן או אלרס-דנלוס ועוד.
- טראומות
הסימפטומים של המפרצת משתנים בהתאם לגודלה ולמיקומה. אנויריזמה מוחית קטנה לרוב תהיה אסימפטומטית, בעוד שמפרצת גדולה יותר יכולה להיות אחראית לתסמינים מגוונים:
- איבוד תחושה בפנים
- בעיות ראיה
- כאב ראש
- נימול בגפיים
- בעיות זכרון
- בעיות דיבור
- פרכוסים
הסיבוך החמור ביותר של מפרצת מוחית היא קרע הדופן שלה. במקרה זה יהיו תסמינים חמורים יותר והסכנה הגדולה ביותר היא דימום נרחב למוח ומוות.
תסמינים נפוצים של קרע במפרצת מוחית:
- כאב ראש חמוד מאד ופאומי
- רגישות יתר לאור
- שינויים במצב ההכרה
- בלבול
- אובדן הכרה
- פרכוסים חמורים
- נוקשות עורפית
הסיבות לדימום של מפרצת במוח אינן ידועות, אך ישנם גורמים מעלי לחץ דם המגבירים את הסיכוי לכך:
- הבעת רגשות חזקים, כמו התרגשות, כעס וכו'.
- הרמת משקל כבד או מאמץ פיזי.
- תרופות – מדללי דם, כדורי הרזיה המכילים חומרים מעוררים.
אבחון אנויריזמה מוחית מתבצע באמצעות בדיקות הדמיה:
- CT מוח – הבדיקה העיקרית בה נעשה השימוש. בדיקה זו לא מספיק רגישה לאבחון מפרצות שטרם נקרעו, אלא בעיקר לאומדן היקף הדימום המוחי לאחר הקרע.
- MRI– בדיקה רגישה יותר מה-CT.
- אנגיוגרם – במקרים בהם המידע משתי הבדיקות שציינו אינו מספיק, מבוצעת בדיקה בה מזריקים חומר ניגוד לאזור הפגוע, ובאמצעותה ניתן למקם את המפרצת בדיוק רב ולקבוע את חומרתה.
אופן הטיפול במפרצת במוח תלוי במצבה:
- מפרצת בקוטר קטן מ-3 מ"מ – טיפול מניעתי בלבד הכולל מעקב אחרי התרחבותה של המפרצת, והפחתת גורמי סיכון לגדילתה ולקרע: טיפול בלחץ דם, שינוי באורחות החיים.
- מפרצת בקוטר מעל 7 מ"ע או מפרצת מעל 3 מ"מ עם גורם סיכון אחד לפחות – טיפול מניעתי במטרה למנוע קרע עתידי של האנויריזמה. הטיפול הוא בניתוח (קליפינג) או בצינתור או שילוב של שניהם. המטרה היא לסגור את המפרצת ולמנוע כניסת דם אליה. ההחלטה לגבי השיטה בה נוקטים צריכה להיות נידונה בין מנתח כלי דם לבין מצנתר מוח בהתאם למצבו של החולה.
- מפרצת קרועה – ניתוח חירום שסיכויי הצלחתו נמוכים, היות ורוב החולים אינם מספיקים להגיע לשולחן הניתוחים טרם האבחנה.
במקרים רבים לא מופיעים תסמינים מקדימים למפרצת, היא מתגלה רק במצב החירום בו היא נקרעת ולא נותר הרבה מה לעשות במצב של דימום מוחי מאסיבי. ישנה חשיבות עליונה מצד הצוות הרפואי לתת את הדעת על גורמי הסיכון או הסימפטומים היכולים להעיד על מפרצת מוחית באם הם מופיעים.
עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של מפרצת במוח יכול להיות אחת מהבאים:
- אי טיפול בגורמי סיכון (רשלנות רפואית)
- התייחסות רשלנית לתסמינים אפשריים
- מעקב רשלני אחרי חולה עם גורמי סיכון או עם אבחנה של מפרצת במוח
- פענוח שגוי של בדיקות הדמיה
- מתן טיפול שהגביר את הסיכוי לקרע במפרצת או החמיר את מצבו של החולה – לדוגמא, מתן מדללי דם לחולים בסיכון או תרופות המעלות לחץ דם כתופעת לוואי.
במידה וקיים חשד לגרימת רשלנות רפואית בנושא של מפרצת במוח, החומר הרפואי הרלוונטי מוצג לרופא מומחה מהתחום לחוות דעת נוספת. במקרה בו מוגשת תביעה ומוכחת רשלנות רפואית בבית המשפט, ניתן לקבל פיצויים גבוהים על הנזק שנגרם לחולה.
