צלצלו עכשיו: 03-915-8400

חיפוש
רשלנות רפואית לוגו
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית והתיישנות

להאזנה:

 

החוק קובע כי חלה על רשלנות רפואית התיישנות שנכנסת לתוקפה תוך 7 שנים מיום שנגרם הנזק הרפואי. האם אין שום דרך לפעול גם אם חלף הזמן? ומתי עדיף להגיש את התביעה כדי לא להיקלע לתקופת ההתיישנות? הנה כל מה שחשוב לדעת בנושא:

פגיעה כפולה ומשולשת

רשלנות רפואית פוגעת פעמיים: בפעם הראשונה במצבו האישי של המטופל, שפנה לעזרה רפואית אך בעקבות התרשלות כלשהי נגרם לו נזק רפואי מכאיב, מקשה ולעתים גם משנה חיים. בפעם השנייה במצבו הרגשי, שכן נגרמה לו עוגמת נפש רבה המלווה לא פעם בקושי לבטוח ברופאים נוספים ובהליכים רפואיים קונבנציונליים.

התיישנות במקרי רשלנות רפואית מייצרת גם פגיעה שלישית והיא העובדה שחלף הזמן שבו ניתן לתבוע בגין מקרה הרשלנות כך שלא יינתן בגינו פיצוי כספי שהולם את הפגיעה, הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה ואת הכאב והסבל שחווה הנפגע.

מהי תקופת ההתיישנות במקרים של רשלנות רפואית? האם יש לה חריגים שייתכן ויאפשרו לתבוע בכל מקרה? וכיצד עורכי הדין ממליצים לפעול לאור הזמן הקצר שנותר? בכתבה זו נעסוק בסוגיית ההתיישנות וכל השאלות הכרוכות בה.

רשלנות רפואית התיישנות – מה החוק אומר?

חוק ההתיישנות (התשי"ח, 1958) קובע כי תביעות רשלנות רפואית מתיישנות תוך 7 שנים מהיום שבו נגרם הנזק. הזמן שנותר עד לכניסת ההתיישנות לתוקפה נעצר רק כאשר מוגשת תביעה בנושא לבית המשפט. אם התביעה עצמה הופסקה ולאחר מכן הוגשה מחדש, פרק הזמן הקודם שבו התביעה התנהלה לא ייספר.

לחוק זה ישנם מספר חריגים שנוגעים לאוכלוסיות מיוחדות כמו קטינים, בעלי ליקוי נפשי או שכלי וכן מצבים כמו אי ידיעה, הודאה בזכות או התנהגות סוררת של הנתבע. מלבד אלו, כלל 7 השנים הוא כלל מחייב ובתי המשפט נוטים לדבוק בו ללא שינוי.

רשלנות רפואית והתיישנות
רשלנות רפואית והתיישנות

התיישנות במקרה של רשלנות רפואית בקרב קטינים

נערה בת 15 הגיעה למיון בבית החולים עם תלונות בנוגע לקוצר נשימה חמור. היא נבדקה ואובחן כי היא סובלת מחסימת ריאות בינונית, על אף שלא הייתה לכך אינדיקציה קודמת. הנערה אושפזה ליממה במסגרתה קיבלה עירוי תוך-ורידי של סטרואידים שנועדו לפתוח את הסימפונות ולשפר את מצבה והיא נשלחה לביתה עם המלצות רפואיות להמשך, שכוללות בדיקה אצל מומחה ריאות.

בפגישה עם מומחה הריאות, הוא שלל מכל וכל את חסימת הריאות והעריך כי מדובר באסטמה קלה בלבד, שניתנת לשליטה באמצעות משאפים. כשהייתה בת 24, פונתה הנערה שוב לבית החולים עקב קוצר נשימה חמור ביותר.

התגלה כי היא סובלת מאי ספיקה נשימתית כרונית ומהפרעה נוירולוגית שנגרמו לה בהיעדר טיפול תרופתי מתאים למחלת החסימה הריאתית שממנה היא סובלת.

האם אותה הצעירה תוכל להגיש תביעה בגין ההתרשלות של מומחה הריאות שבדק אותה בצעירותה, למרות שחלפו 7 שנים מאז? ובכן, החוק קובע כי תקופת 7 השנים עד למועד ההתישנות תתחיל להיספר רק כאשר לקטין או לקטינה ימלאו 18 שנים ולכן באפשרותם לתבוע עד גיל 25.

 

התיישנות במקרה של נזק בדיעבד

מעשה באדם שעבר ניתוח להסרת משקפיים ולאחר 5 שנים החל לסבול מיובש וסנוורים קשים. הוא פנה לרופא העיניים בקופת החולים, שקבע כי מדובר בתופעות טיפוסיות לניתוח זה ונתן כטיפול מנע טיפות עיניים. הטיפות אכן הקלו על המצב אך לא פתרו אותו וכך כעבור שנה נוספת חלה הידרדרות משמעותית באיכות הראייה של אותו אדם.

מאחר והובטח לו במעמד הניתוח שאם תחול הידרדרות בראייה ייערך לו ניתוח נוסף על חשבון החברה, הוא פנה אליה שוב, שם נערכה לו בדיקה שגילתה אי-סימטריה בעינו הימנית. הדבר לא צוין ברשומות הרפואיות ולא ניתנו לו הוראות לבדיקה חוזרת או מעקב. הידרדרות נוספת התרחשה כחודשיים מאוחר יותר, אז התגלה כי למטופל יש אקטזיה – מחלת קרנית ניוונית וכעת לא ניתן בשל מצבו לבצע ניתוח חוזר. כחלופה, הוצע לתובע במרפאה שבה נותח לעבור טיפול התואם את מצבו אך טיפול זה לא הצליח והותיר את אותו אדם עם נזקי ראייה.

השתלשלות האירועים הזו נסובה על כמעט עשור שלם, במהלכו הוסתרו מהתובע נתונים שהצביעו על התפתחות אקטזיה כעבור זמן לא רב מהניתוח.

מקרים מהסוג הזה מתאימים כחריגים לפי סעיף 89 (א') לפקודת הנזיקין. סעיף זה קובע שאם הנזק לא נחשף ביום שבו התרחש האירוע, יהיה אפשר לתבוע עד 10 שנים ולא 7 כמקובל.

 

התיישנות שלא מדעת

במקרים חריגים ונדירים למדי, חל מצב שבו התובע עצמו לא ידע ולא יכול היה לדעת כי נגרמה לו רשלנות רפואית, או לא ידע שקיים קשר סיבתי בין הנזקים הרפואיים מהם הוא סובל לבין אותו טיפול שהתברר כרשלני.

אפשר לתת לכך כדוגמה יולדת אשר תינוקה נולד עם מום מסוים והפרטים בנוגע להיווצרות המום לא נמסרו לה, הוסברו או תועדו, כך שהיא סברה כי מדובר במום מולד שמקורו בפגם גנטי.

שנים מאוחר יותר היא נחשפה למקרה שבו יולדת לא חוברה למוניטור למרות תלונותיה שמצביעות על מצוקה עוברית, כך שתינוקה נולד עם נזק מוחי חמור.

אותה היולדת נזכרה כי הביעה תלונות דומות וגם היא לא חוברה למוניטור בעת שהמתינה ללדת. בבדיקה ובירורים שערכה מול גורמים מומחים היא נחרדה לגלות כי לו הצוות הרפואי היה פועל כשורה על פי הנהלים וההנחיות המתאימים למקרה, תינוקה היה נולד בריא לחלוטין.

במקרה כזה, החוק קובע כי ניתן לתבוע תוך 7 שנים מהיום שבו נחשפה הרשלנות, או מהיום שבו נקבע קשר בין הרשלנות לנזק הקיים.

מהי תקופת ההתיישנות בנוגע לרשלנות רפואית?

לפי החוק, תקופת ההתיישנות מתחילה רק כאשר מגלים כי הטיפול היווה רשלנות רפואית שפגעה במטופל. כלומר, מהרגע שבו התגלתה מחלה מסוימת ולא מהיום שהחלה בפועל, מה שיכול היה להיות שנים לפני כן. גם כאשר מתחילים לטפל בגלל מחלה מסוימת והאבחנה שגויה. מרגע זה מתחילה ספירת שבע שנים של התיישנות על רשלנות רפואית שבמהלכן יש להגיש תביעה.

זה תואם את התפיסה המשפטית שלפיה אכן חולף זמן שאינו חופף את מועד גילוי הנזק שיכול להיות שנים אחריה. מתחילים לספור מרגע שמבינים את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין הרשלנות עצמה. לאחר 10 שנים בדרך כלל חלה התיישנות.

 

רשלנות רפואית התיישנות בגין ליקוי נפשי או שכלי

חריג נוסף לעניין הרשלנות קובע שאם התובע היה מצוי במצב שבו הוא מנוע מלדאוג לעצמו עקב ליקוי נפשי או שכלי ולא היה לו אפוטרופוס בעת המקרה, תקופת ההתיישנות תיספר לו החל מהרגע שבו מונה לו אפוטרופוס כדין ואותו אופוטרופוס אושר לתפקיד זה על ידי בית המשפט.

 

האם ההתיישנות הרפואית זהה לכל המקרים?

למרות החוק הברור ,עדיין יש יוצאים מהכלל ומקרים שבהם תקופת התיישנות ארוכה יותר, כמו בנזקים שנגרמו בגלל רשלנות בהריון ובלידה, אז הנזק יכול להתברר במלואו רק אחרי שנים רבות, כשהאדם כבר אמור להיות עצמאי ולדאוג לעצמו אך אינו יכול לעשות זאת בגלל הרשלנות הרפואית. זה נובע מכך שהורים לא תמיד מקשרים את ההתפתחות הבעייתי עם הנזק שנגרם בלידה או בהריון. במקרים של רשלנות בלידה הילד עצמו יכל לתבוע 7 שנים מהיותו בגיר-כלומר עד גיל 25.

כמו כן, יש מקרים שבהם מטופלים מוחתמים על מסמכים שמשנים את משך התקופה ולכן עורכי דין בתחום זה צריכים לטפל גם בכך ולבדוק את תקפות המסמכים שעלולים לגזול זכויות ממטופל.

איחור בהגשת התביעה – האם היא תתקבל?

תביעות רשלנות רפואית שהוגשו בחלוף 7 שנות ההתיישנות צפויות להידחות על הסף, גם כאשר מדובר בנזק ברור לכל ואפילו בקנה מידה חמור. תביעות שמוגשות "על הקשקש" כשהן קרובות מאוד לתקופת ההתיישנות, יוכלו במקרים מסוימים לטעון ל"שיהוי" אך הדבר ידרוש בדרך כלל מהתובע לעמוד ברף הוכחה משמעותי יותר לעומת מצב שבו הנושא היה מתייתר לו התביעה הייתה מוגשת קודם.

לכן ברגע שבו מתעורר חשד לנזק שמקורו ברשלנות רפואית רצוי לפנות לעורך דין המתמחה בנושא. תהליך גיבוש התיק והכנת התביעה הוא בכל מקרה שלב ממושך למדי וצפוי להימשך כמה חודשים לפחות. לכן אין טעם להמתין עד לדקה האחרונה כדי לעשות זאת, בטח שלא כאשר ישנו סיכון לכניסת ההתיישנות לתוקפה.

 

המלצת עורך הדין פייל לעניין ההתיישנות

ההמלצה המקצועית היא שלא להמתין בתביעות מהסוג הזה, גם מפאת סכנת ההתיישנות עצמה אך גם מכיוון שעם הזמן אובדות ראיות חשובות שמוכיחות את טענות התביעה, כמו למשל מסמכים רפואיים (למרות שחלה חובת תיעוד רפואי בהתאם לחוק זכויות החולה) או בירור מדיניות ונהלים במוקד רפואי שנסגר והפסיק להתקיים (כפי שרבים חוו מול סניפי ביקור רופא במתכונתם הישנה).

עורך הדין דוד פייל ומשרדו ערוכים להעניק לנפגעים את הייעוץ והליווי המשפטי הטובים והמקצועיים ביותר בתחום הרשלנות הרפואית ומעמידים לרשותכם צוות בעל ניסיון עשיר שיסייע בכל שאלה נוספת הקשורה לתחום הרשלנות הרפואית ותקופת ההתיישנות בפרט. התקשרו לתיאום פגישה ונשמח לסייע בכל דרך שנוכל.

עו"ד דוד פייל בפייסבוק | ביוטיוב | באינסטגרם | מייל: moked@df-law.co.il

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם