לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בשבר

שבר יכול להיגרם בגלל חבלה קשה, או אצל חולי אוסטאופורוזיס בגלל הרגישות והחולשה הכללית ממנה סובלות העצמות וכן בגלל מאמץ מתמשך, כמו בסוגי ספורט מסוימים, העשוי לגרום למה שנקרא "שברי הליכה" למשל. הטיפול הנכון בשבר הוא קריטי להתאחות בריאה של העצם מפני שעצמות הגוף מתחילות בתהליך איחוי טבעי זמן קצר לאחר היווצרות השבר. אם העצם לא מקובעת כראוי – היא עלולה להתאחות בצורה מעוותת. כמו כן, שברים מסוימים, שאינם מטופלים כראוי – עלולים לגרום לנמק, בעקבותיו עלול המטופל להזדקק לכריתה של האיבר השבור ובמקרים חמורים מאוד – אף לאבד את חייו. מכל הסיבות הללו, רשלנות רפואית באבחון שבר נחשבת לחמורה וניתן לדרוש פיצוי הולם בגינה.

 

במרבית המקרים, סיווג השבר מתייחס למיקום השבר בגוף, אך במקרים מסוימים הסיווג מתייחס לאופי השבר – למשל שבר פתוח לעומת שבר סגור, שבר פשוט לעומת שבר מורכב וכן הלאה.

מכיוון שקיימים סוגים שונים של שברים בעצמות הגוף, האבחון הנכון שלהם מסייע במתן הטיפול המתאים וכן בהערכת הזמן הדרוש להחלמה מלאה (פרוגנוזה).

כאשר מדובר בשבר פתוח למשל, משמעות הדבר היא שיש רקמות נוספות שנפגעו מלבד העצם וחשוב לטפל בהן בהקדם. אי מתן טיפול לרקמת השריר למשל, עלולה לגרום לנמק, או לזיהום חמור. במקרה של שברים חמורים יותר, כמו שבר ריסוק, או שבר דחיסה, פרק הזמן הדרוש להחלמה יהיה ארוך הרבה יותר ובמקרים מסוימים ניתן לקצר אותו על ידי מתן טיפול מתאים, כך שהאבחון הנכון הוא קריטי ומשפיע בצורה ישירה על סיכויי המטופל להגיע להחלמה מלאה ולחזור לפעילות תקינה בהקדם האפשרי.

 

כיצד מתבצע אבחון מקצועי של שבר?

בעת הליך אבחון מקצועי של סוג השבר, הרופא יתייחס לנסיבות שבגינן נגרם השבר – מאמץ קיצוני, טראומה וחבלה, מחלה וכן הלאה.

לאחר מכן, הרופא יידרש לבדוק אם נגרמה פגיעה פנימית נוספת – מעבר לשבר עצמו ושאולי המטופל כלל אינו מודע אליה.

במרבית המקרים ניתן לזהות את השבר, את הסוג והמיקום שלו על ידי בדיקה גופנית פשוטה וצילום רנטגן. למרות שצילומי רנטגן הם כלי מצוין ואמין במרבית המקרים, לעיתים גם צילום הרנטגן אינו מצליח לחשוף את העצם השבורה – למשל במקרים של שבר בשורש כף היד, שברי מאמץ, או שברים בעצם הירך – הנפוצים בקרב נשים מבוגרות. במקרים אלה, הרופא נדרש לבצע בדיקות נוספות – סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI), או מיפוי עצמות.

גם במקרים שבהם אובחן השבר, יש לעיתים צורך בבדיקות נוספות, כדי לבדוק אם התרחשה פגיעה ברקמות אחרות, הממוקמות מסביב לשבר, כמו שרירים, עצבים, וכן הלאה.

במקרים שבהם יש חשד לשבר בגולגולת, הרופא נדרש לשלוח את המטופל ישירות לבדיקת CT, כדי לבחון את השברים והפגיעות הנוספות העלולות להיגרם במקרה כזה, כמו למשל דימום מסביב למוח, העלול לגרור לסיבוכים נוספים.

לאחר שהתקיים תהליך אבחון מקצועי ומדויק, באשר לסוג השבר, מיקומו, חומרתו והפגיעות הנלוות ברקמות נוספות, אפשר לתכנן את הטיפול המתאים.

 

כיצד מתבצע טיפול מקצועי בשבר?

במקרה של שבר פשוט, הרופא עשוי להחליט שדי בקיבוע של העצם השבורה באמצעות גבס, או באמצעי קיבוע חיצוניים אחרים, כדי לוודא שבעת תהליך ההחלמה, העצם תתאחה בצורה הנכונה ולא תתעוות, על ידי הפחתת התנועה ומניעה של היווצרות רקמת סחוס במקום רקמת עצם.

במקרים חמורים יותר, ייתכן צורך בטיפול חירום בבית החולים. שבר הדורש טיפול חירום בבית חולים, עשוי להיות שבר בירך, בצוואר, או בגב. במקרים כאלה, המטופל נמצא בסכנה, מכיוון שתנועה לא נכונה עלולה להחמיר את מצבו ולגרום אף לנכות קשה.

לכן, אם נגרם שבר מהסוג הזה, אסור להזיז את המטופל, עד להגעת צוותי החירום. אלה נדרשים להביא את המטופל בהקדם האפשרי לטיפול רפואי מקצועי בבית החולים ויש בידם את הידע הדרוש כדי להעביר אותו בצורה בטוחה, שלא תסכן אותו, או תחמיר את הפגיעה בו.

כדי להגן על המטופל מפני פגיעה נוספת, צוותי החירום יספקו קיבוע זמני לאיבר השבור מחומר קשיח, כמו פלסטיק, המכוסה בתחבושת. אם האיבר הפגוע גם מדמם, צוותי החירום יפעילו לחץ על הפצע, כדי לשמור על המטופל מפני איבוד כמות גדולה של דם.

בהמשך הטיפול, הצוותים הרפואיים יתמקדו בקיבוע נכון של העצמות השבורות, תוך כדי הגנה מתמשכת על המטופל מפני החמרת מצבו, והשגחה על תהליך ההחלמה התקין של העצם.

פצעים פתוחים יטופלו גם על ידי תרופות מונעות זיהום וניקוי יסודי של האזור הפצוע ובמקרים מסוימים יתבצע קיבוע פנימי של העצם בעזרת סיכות, או ברגים, או כל אמצעי אחר שיסייע לצוות הרפואי להוביל את המטופל להחלמה ושיקום מלאים.

לא מעט מקרים של שבר, דורשים מהצוות הרפואי לקבל החלטה במקום ולבצע ניתוח מציל חיים, או ניתוח שיסייע להם בקיבוע השבר, אך כאמור – כדי להתאים את סוג הטיפול הרלוונטי לבעיה, חשוב לבצע אבחון נכון ומקצועי.

 

מה יכול לקרות בעקבות אבחון שגוי של שבר?

תקלה באבחון השבר עשויה להיות אבחון שגוי לגבי מיקום השבר, או סוג השבר, אך עשוי להיות גם מצב שבו לא אובחן שבר כלל והאדם הפגוע אינו מטופל, כך שמצבו ממשיך להחמיר ולהידרדר.

מצב כזה יכול להיגרם בגלל החלטה של הרופא שלא לשלוח את המטופל לבדיקות הדמיה, דוגמת CT, או MRI וכן בשל ביצוע בדיקה גופנית לא מספקת, לא מתאימה, או אי ביצוע של הבדיקה.

עוד ייתכן, שהרופא קיבל החלטה שגויה לגבי אופן הטיפול והדבר גרם להחמרה במצב המטופל, או שהרופא המטפל ביצע קיבוע מבלי שהייתה בידיו המיומנות הדרושה ולכן האיבר הפגוע התאחה בצורה מעוותת.

חוסר בטיפולי מעקב, לאחר הטיפול הראשוני, עשוי לגרום להחמרה של בעיות רפואיות שנגרמו בעקבות השבר.

לדוגמא: שבר בפרק כף היד, שאינו מטופל כראוי, עשוי לגרום לנכות ולפגיעה חמורה ביכולת השימוש בכף היד.

במקרים שבהם לא נערכות בדיקות מעקב למטופל לאחר הטיפול הראשוני, עשוי להיגרם לחץ קיצוני על כלי הדם בעקבות הנחה לא נכונה של הגבס, מה שיגרום לחוסר אספקה של דם לאיברים פנימיים ובהמשך לנמק.

באחד מהמקרים, נער שסבל משבר בזרועו, פנה לקבלת טיפול רפואי והוחלט לקבע את השבר באמצעות גבס. הגבס היה הדוק מדי והנער לא הופנה לבדיקות מעקב. כתוצאה מכך לא הגיעה אספקת דם לשתיים מאצבעות כף ידו, נוצר בהן נמק והצוות הרפואי נאלץ לקטוע את שתי האצבעות הללו.

 

באילו מקרים ניתן להגיש תביעה על רשלנות רפואית בטיפול בשבר?

אלו המקרים שבהם קיימת עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית:

  1. אבחון שגוי של סוג, או מיקום השבר, חוסר אבחון – הרופא לא מצא את השבר והחליט שאין שבר, אבחון מאוחר של שבר – לארח שהרופא קבע שאין שבר, חלפו מספר ימים והמטופל ניגש שוב לבדיקה, בגלל כאבים. אז הרופא גילה שאכן היה שבר, שלא התגלה בזמן וכעת הטיפול מסובך יותר, או בלתי אפשרי.
  2. הרופא לא מתייחס, או מבטל את התסמינים שהמטופל מתאר ואינו מבצע את הבדיקה המתאימה.
  3. הרופא מחליט שלא לשלוח את המטופל לבדיקת הדמיה, או לבדיקות נוספות של חומרת השבר וכדי לבדוק אם נגרמה פגיעה ברקמות נוספות באיבר הפגוע.
  4. השהיית הטיפול מסיבות שאינן מקצועיות, או החלטה על טיפול שאינו מתאים, מה שעלול לגרום להחמרה במצבו של המטופל, או לנזק גופני נוסף.
  5. מתן תרופות שאינן מתאימות למטופל, או למצבו, או קביעת מינון לא מתאים.
  6. התעלמות של הרופא מחובת קיום מעקב רפואי לאחר מתן הטיפול הראשוני באיבר הפגוע, או החלטה שלא לבצע ניתוח במקרים שבהם ניתוח הוא חלק חשוב מהטיפול.
  7. אי הפניה לרופא מומחה (למשל אורטופד) לצורך אבחון מדויק ומקצועי של השבר והקביעה של אופי הטיפול המתאים.

בכל אחד מהמקרים הללו, המטופל עשוי לסבול מנזק מתמשך וסבל רב, או אפילו נזק קבוע לכל החיים.

 

כיצד מגישים תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר?

מי יכול להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית?

  • מטופלים שנגרם להם נזק גופני (מתמשך ובלתי הפיך) או כלכלי כתוצאה מטיפול לקוי ומרושל.
  • הורים המגישים תביעה של פגיעה בילדם הקטין.
  • במקרה של פטירה בגין רשלנות רפואית, יכולים קרובי המשפחה של המנוח להגיש את התביעה, בתנאי שהם היו תלויים בו כלכלית וכעת לא יכולים לכלכל את עצמם, או אם הם זכאים לעיזבון של המנוח והפיצויים, במקרה שיפסק לטובתם, מועברים לעיזבון.

 

מי חשוף לתביעה בגין רשלנות רפואית?

  • כל מטפל רפואי שהמטופל היה נתון לטיפולו במהלך הפגיעה, שבעינה המטופל תובע. ובתנאי שעשה פעולה שאינה מן הסביר ומנוגדת לפרוטוקול הטיפול במקרה המדובר. זה יכול להיות הרופא המטפל הראשי, אך גם אחיות, רופא מרדים, רוקח ועוד.
  • המוסד הרפואי, שבו המטופל קיבל את הטיפול, או שבו נערך תהליך האבחון, מפני שלמוסד הרפואי יש אחריות על מעשיהם של אנשי הצוות הרפואי העובדים בו.

 

תהליך הגשת התביעה:

  • התייעצות עם עורך דין מומחה בתחום הרשלנות הרפואית, שייתן את חוות דעתו המקצועית, שתקבע האם יש עילה מוצדקת להגשת התביעה ומה סיכויי התובע לקבל את גובה הפיצויים הרצוי – לאחר שיקרא את החומר הרפואי ואת חוות הדעת שתתקבל על ידי מומחה רפואי רלוונטי.
  • כדי להחליט אם יש עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר, יזדקק עורך הדין לחוות דעת של מומחים רפואיים. אלה יכולים להיות רופאים מומחים מהתחום הרלוונטי, שיש להם את הידע והניסיון הדרושים כדי להגיש חוות דעת רפואית מקצועית על אופי הטיפול ולציין האם באמת מדובר במקרה של רשלנות רפואית. בעת בחירת המומחים למתן חוות דעת רפואית, רצוי לברר:  תחום התמחות, ניסיון מקצועי וניסיון בכתיבת חוות דעת, המלצות לגבי אמינותו ומקצועיותו, כפי שצוין ע"י עורכי דין שעבדו אתו בעבר, גובה שכר טרחה, שהמומחה גובה עבור עיון ראשוני וחוות דעת.
  • המומחה הרפואי שנבחר לתפקיד, יערוך בדיקות משלו: הוא יעבור על כל המסמכים הרפואיים, יקרא את עדותו של התובע ויבדוק כל זווית רלוונטית נוספת של המקרה, כדי לקבוע האם באמת יש קשר ישיר בין האבחון הלקוי, או היעדר האבחון לבין הנזק שממנו סובל התובע. תפקידו של המומחה הוא גם להוכיח כי הרופא המטפל התרשל בביצוע החובות המוטלות עליו בעת תהליכי הבדיקה והאבחון.
  • ישנה חשיבות רבה לאיסוף מסודר של כל התיעוד הרפואי למקרה ולכן לפני תחילת התהליך, עו"ד המייצג את התובע התובע יצטרך לדאוג לאסוף את כל המסמכים הנמצאים ברשותו וגם לדרוש את כל המסמכים הרלוונטיים הנמצאים ברשות המוסד הנתבע. על פי חוק, מחויב המוסד הרפואי לתעד בכתב כל החלטה שהתקבלה, לשמור את התיעוד ולספק אותו למטופל לפי דרישה. מסמכים אלה עשויים להיות התיק הרפואי של המטופל, צילומי רנטגן, או הדמיות אחרות, גיליון אשפוז, תיעוד הליכים רפואיים כמו ניתוח והרדמה וכן הלאה.
  • חשוב לדעת כי חובת המוסד הרפואי לשמור את התיעוד מוגבלת בזמן ולכן חשוב לפעול במהירות. כמו כן, המוסד הרפואי רשאי לדרוש תשלום עבור הפקת המסמכים המבוקשים והעברתם למטופל.
  • בחירת בית המשפט המתאים להגשת התביעה תלויה בגובה הסכום הנדרש.
  • על תביעה בגין רשלנות רפואית חל חוק ההתיישנות וניתן להגישה עד 7 שנים מיום המקרה, כלומר מהיום שבו ניתן למטופל הטיפול הרפואי, שבגינו נגרם הנזק.
  • אם הנזק התגלה באיחור רב לאחר הטיפול – תקופת ההתיישנות תוארך ל-10 שנים.
  • אם התובע היה קטין בעת המקרה, תקופת ההתיישנות תתחיל מהיום שבו מלאו לו 18 שנים.כלומר עד גיל 25.

 

ייתכן שהתובע לא יסתפק בתביעה משפטית ויחליט להגיש תלונה גם למשרד הבריאות, או למחלקת פניות הציבור של בית החולים, או קופת החולים, כדי לוודא שינקטו צעדים כנגד המטפל, או המטפלים המואשמים ברשלנות.

 

כיצד קובעים את גובה הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית?

במקרים רבים, תביעות בגין רשלנות רפואית אינן מגיעות כלל לידי דיון בבית המשפט, אלא מסתיימות בהסדר פשרה בין התובע לנתבעים,  אך אם לא התקיים הסדר פשרה והתובע ממשיך עם התביעה אל בית המשפט, חשוב לדעת כי מטרת בית המשפט תהיה לספק לתובע את הפיצויים הדרושים לו כדי לחזור לבריאות איתנה – נפשית ופיזית, לאחר הפגיעה שנגרמה לו בעקבות הטיפול הרשלני.

יהיה על המטופל להוכיח שאכן נגרם לו נזק בשל טיפול רפואי רשלני.

בית המשפט ייקח בחשבון את סוגי הנזקים שנגרמו ועל פי כך יקבע את גובה הפיצויים.

  • על פי ההגדרה בפקודת הנזיקין: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה".
  • בית המשפט נוהג לרוב להרחיב את ההגדרה הזו ולכלול גם נזקים כספיים שנגרמו בעקבות הנזק הרפואי וכן נזקים נפשיים, חברתיים, רגשיים וכן הלאה.
  • נזק כספי עשוי להיות בגין אבדן כושר השתכרות, כלומר, האדם שנפגע מהטיפול הרשלני איבד את יכולתו לעבוד ולהתפרנס.
  • הוצאות על טיפולים רפואיים – בית המשפט עשוי לכלול בהגדרה זו כל טיפול רפואי שהמטופל נזקק לו לאחר קבלת הטיפול הרשלני שגרם לו נזק – טיפול נפשי, שיקום פיזי, אשפוז, נסיעות ועוד.
  • עוגמת נפש, סבל, פחד וחרדה מתמשכים בעקבות הרשלנות הרפואית, גם הם עשויים לזכות את המטופל בפיצויים.
  • בנוסף על אלה, בית המשפט עשוי לפסוק לטובת התובע גם את הוצאות המשפט ויהיה על הנתבעים לשלם גם אותן.

 

לסיכום

למרבה המזל, רשלנות רפואית נגרמת לרוב לא בגלל כוונות זדון ויש להניח שמרבית הצוותים העוסקים במתן טיפול רפואי, עושים כמיטב יכולתם כדי לספק את מיטב השירות למטופלים ויש להם רצון אמיתי לסייע, אך במידה והוכח כי נגרמו נזקים בשל טיפול רפואי לא מתאים, לא מספק, או היעדר טיפול – תביעה מקצועית בגין רשלנות רפואית יכולה לשפר את איכות חיי התובע ומשפחתו, לפצות את המטופל על נזק כלכלי שנגרם לו בעקבות הנזק, לפצות אותו על נזקים נוספים שנגרמו לו בעקבות הטיפול הרשלני ואף להדיח מתפקידו את הרופא, או המטפל שגרם לנזק, בהתאם לנסיבות המקרה.

Array

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם