צלצלו עכשיו :

לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית באבחון שבר ביד

כף היד לבדה מורכבת מכ- 20 עצמות שונות. כל אחת מהעצמות האלה עלולה להיפגע ולהישבר – בגלל חבלה, או תאונה, מאמץ מתמשך, כמו למשל בפעילות ספורטיבית, או בגלל חולשה בעצמות, כמו אצל חולי אוסטאופורוזיס.

אבחון נכון של השבר הוא קריטי להצלחת הטיפול ולהשבת היד למצב בריא וכן להשבת המטופל לתפקוד מלא בתום הטיפול.

במידה ולא מתבצע אבחון מדויק, קיים סיכוי סביר, שהמטופל יקבל טיפול שאינו מתאים, אינו מספק, או לא יקבל טיפול כלל.

רשלנות רפואית מהסוג הזה עלולה לגרום למטופל לכאבים וסבל מתמשך ואף לנכות לצמיתות, או מגבלה תנועתית משמעותית, שלעיתים תתבטא גם באובדן כושר הכנסה.

כיצד קובעים אם מדובר ברשלנות רפואית, או לא ומה עושים אם כן? על כך במאמר שלפניכם.

 

אילו סוגי שברים ייתכנו בכף היד?

רוב מקרי השבר בכף היד מתרחשים בעקבות חבלה, או טראומה, כמו למשל נפילה, או תאונה, הגורמים לנזקים ופגיעה בעצמות כף היד. שברים אלה עשויים לגרום, מלבד כאבים עזים, הגבלה ביכולת התנועה ועד לחוסר תפקוד מוחלט, אם נפגעו גם העצבים וכלי הדם.

 

גורמים נוספים וסוגים נוספים של שברים ביד:

  • עומס יתר – ביצוע תנועות חוזרות ונשנות בפרק כף היד, כמו למשל אצל שחקני טניס. העצמות, הגידים והשרירים צוברים בלאי ונזקים מתמשכים, עד ליצירת שבר.
  • שבר נביקולארי – שבר בעצם הבסיס של האגודל, אפשר בנקל לטעות ולאבחן אותו כנקע. במידה ולא יינתן טיפול מתאים, עלול להיגרם נזק קבוע בתפקוד של שורש כף היד, מגבלה תנועתית וכאבים.
  • אצבע מלט, או אצבע בייסבול – הכוונה לשבר, או קרע בגיד של אחת מאצבעות כף היד, הנובעת לרוב מניסיון לתפוס כדור המצוי במהלך מעוף רב עוצמה.
  • אגודל סקי – פציעה אופיינית לגולשי סקי, אשר עשויה להתרחש כאשר הגולש תוקע את אגודלו במוט בעת נפילה, או נטייה קדימה. האגודל נפרד מיתר האצבעות וייתכנו שברים בעצמות האגודל.
  • שבר בעצם הסירה – השבר הנפות ביותר בעצמות שורש כף היד. שבר זה נגרם לרוב בגלל בלימת נפילה עם שורש כף היד. התסמין הובלט הוא כאב עז באזור בסיס האגודל. תיתכן גם עצירה, או פגיעה באספקת הדם של העצם וכתוצאה – נמק וקושי באיחוי. לעיתים נדרשת התערבות ניתוחית לצורך הטיפול.
  • שבר ביד יכול להיגרם מסיבות שונות וסוגי התסמינים תלויים במיקום השבר ובחומרתו, אך במקרים רבים הם גורמים לכאבים חריפים, פגיעה ברקמות נוספות וטיפול מורכב.
  • בעת פציעת שבר בכף היד תיתכן פגיעה במפרקים, גידים, רצועות, שרירים, עצבים, סחוס, כלי דם, ועוד.

 

כיצד ניתן לזהות שבר ביד?

  1. תסמינים ותלונות של המטופל: כאב בהנעת האצבעות, או שורש כף היד, נפיחות, רגישות למגע, סימני חבלה חיצוניים, עיוות של החלק הפגוע, תנועה מוגבלת, תחושת קור, תחושת נימול.
  2. תשאול של המטופל לגבי משלח ידו, היד השלטת, היסטוריה של מחלות, פציעות קודמות, אופי הפציעה ואופי המגבלה כתוצאה מהפגיעה.
  3. בדיקה פיזית על ידי כירורג של כף היד, שיבצע הערכה של האזור הפגוע – איתור מיקום הכאב, בדיקת טווח התנועה, הערכת עיוות האזור הפגוע, הערכת תפקוד של מערכת העצבים והדם, בדיקת מערכת השרירים והגידים. הבדיקה עשויה להיות מכאיבה ולא נעימה, אך מסייעת באבחון מדויק ואמין של מיקום ואופי השבר.
  4. צילום רנטגן – מאפשר הערכה של מצב השבר גם לצורך מעקב – לאחר הנחת הגבס ומסייע באיתור מדויק של מיקום השבר ואופיו. נחשב לבדיקה היעילה והנפוצה ביותר לאיתור שבר, אך כ-30 אחוזים מהשברים אינם ניתנים לאיתור באמצעות צילום רנטגן, בייחוד אם הצילום נעשה זמן קצר לאחר החבלה.
  5. בדיקת CT – הדמיה ממוחשבת, המסייעת לכירורג כף היד לזהות שבר שלא אובחן בצילום רנטגן ולהחליט על הטיפול המתאים. מתאים בעיקר במקרים של פגיעה בשורש כף היד.
  6. בדיקת MRI – הדמיה המאפשרת קבלת מידע על פגיעה ברקמות נוספות בעת שברים בכף היד וכן לגבי פציעות קודמות.
  7. מיפוי עצמות – בדיקה שבה מוזרק לתוך הגוף חומר רדיואקטיבי הכמות קטנה, המתפזרת בכל הגוף באמצעות מערכת הדם ומתרכזת באזורים שבהם התרחשה חבלה, או דלקת. ריכוזי החומר נקלטים על ידי מצלמה בעת סריקת גוף המטופל ומסייעים לאתר חבלות ושברי מאמץ שאינם נראים בצילום רנטגן.
  8. בדיקה קלינית לאיתור שבר בעצם הסירה – מתבצעת על ידי ביצוע תנועת דחיסה של האגודל ובעת סיבוב כף היד בעת התנגדות.

 

אילו סיבוכים יכולים להתרחש כתוצאה מאבחון לקוי של שבר בכף היד?

לדוגמה: שבר בעצם הסירה – עשוי להיות שבר מלא, או חלקי ובתוך שתי האפשרויות האלה ייתכנו אפשרויות רבות נוספות. בחלקן תיתכן אפשרות תנועה של היד ובחלקם ייתכן חוסר יציבות של מפרקי העצם. במרבית המקרים, סיבוכים בשבר בעצם הסירה מתאפשרים בעקבות אבחון לקוי, ביניהם חוסר איחוי של השבר. במקרים מסוימים ייתכן נמק של העצם במידה והשבר לא טופל כראוי. ייתכן ניוון של מפרקי עצם הסירה וחוסר יציבות של המפרקים עם העצמות השכנות. במקרה כזה, ניתן לטפל בבעיה באמצעות ניתוח, אך לרוב, גם ניתוח לא יפתור את המגבלה בתנועה. לכן – בכל מקרה של חבלה בשורש כף היד לבקש הפניה למומחה לכירורגיה של כף היד.

בכל מקרה של טיפול לא מתאים, או חוסר טיפול בשבר בעצמות כף היד, תיתכן הידרדרות של המצב עד לנמק, הגבלה קבועה בתנוכה, נכות מלאה, כאבים כרוניים, אובדן כושר הכנסה ועוד.

 

אילו סוגים של אבחון וטיפול רשלני בשבר בכף היד עשויים לספק עילה לתביעה?

  • אבחון שגוי, או מאוחר, או היעדר אבחון.
  • החלטת הרופא הבודק שלא להפנות את המטופל לבדיקה אצל מומחה לכירורגיה של כף היד.
  • החלטת הרופא המטפל שלא להפנות לצילום רנטגן, CT, או MRI.
  • התעלמות מהתסמינים המתוארים על ידי המטופל.
  • אי ביצוע בדיקה גופנית מתאימה.
  • רשלנות בפיענוח תוצאות ההדמיה.
  • כל החלטה, או פעולה שגורמת לעיכוב במתן הטיפול, או לחוסר טיפול, או למתן טיפול בלתי מתאים, שעלול להחמיר את מצבו של המטופל.
  • רשלנות במתן תרופות – מתן תרופות לא מתאימות, או במינון לא נכון, או מבלי שנערכה בדיקת רגישות של המטופל לתכשיר.
  • ביצוע לא מיומן של הפרוצדורה הרפואית המתבקשת.
  • התעלמות מהצורך בקיום מעקב רפואי אחר תהליך ההחלמה, כדי לוודא שהעצמות מתאחות כראוי ושאין צורך בטיפולים נוספים כמו ניתוח למשל.

אלה רק חלק מהמקרים האפשריים של רשלנות רפואית במקרה של שבר בכף היד.

 

כיצד מכינים תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר ביד?

תביעה בגין רשלנות רפואית היא תביעה רגישה במרבית המקרים מפני ששי לה השלכות מרחיקות לכת עבור שני הצדדים. כמו כן, במקרים רבים, המטופל המעוניין לתבוע, עשוי להימצא במצב ירוד מבחינה רגשית וגופנית, מה שעשוי להקשות עליו את ההתמודדות עם הליך תביעה מסובך וקשה.

גם הצוות הרפואי המעורב במקרה, במקרים רבים לא ימהר להודות בטעות ולספק עילה לתביעה ועבודת חילוץ המידע הרלוונטי עשויה להיות מורכבת ומתישה. לכן חשוב להיעזר באנשי מקצוע מיומנים ומנוסים שיסייעו בניהול נכון של התביעה.

 

שלבים חשובים בהכנה לקרת תביעה בגין רשלנות רפואית:

  1. על פי חוק, המוסד הרפואי מחויב לשמור רשומות מפורטות עם כל פרטי המקרה, כולל החלטות שהתקבלו ופעולות שנעשו. יש לאסוף את הרשומות האלה מבית החולים, או קופת החולים בהקדם האפשרי – ולשלם את האגרה המבוקשת, לאסוף את כל הפרטים האישיים של אנשי הצוות המעורבים, לבצע רישום של הזמנים המדויקים בהם התרחשו הדברים וכן הלאה. עורך הדין יכל לסייע לכם באיסוף החומר.
  2. חשוב לצלם את היד הפגועה – לפני הטיפול ואחריו – מפני שהסימנים החיצוניים עלולים להיעלם עם הזמן וחשוב לתעד גם אותם – בייחוד אם הרופא המטפל התעלם מהם בעת מתן האבחנה.
  3. בעת קבלת טיפולי המשך פגיעה, יש לשמור כל רשומה רפואית המתייחסת לפגיעה הרלוונטית, מפני שרשומות אלה נותנות אינדיקציה לגבי אופי הפגיעה שהתרחשה כתוצאה מהרשלנות, אמת הסבל שנגרמה למטופל ומשך הזמן שנדרש לשיקום הנזק.
  4. תיעוד של הוצאות כספיות – החל מהוצאות נסיעה לקבלת טיפולים, תשלום לעזרה בבית, קניית תרופות ותכשירים, עזרים רפואיים וכן הלאה – כל אלה ישמשו בהמשך לצורך קביעת סכום הפיצויים.
  5. תלושי שכר לפני ואחרי המקרה, או דוחות מרשויות המס במקרה של עצמאיים – שיוכיחו את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע ויסייעו בקביעת גובה הפיצויים.

 

  • תביעת הפיצויים כולה תלויה בתיעוד מדויק ויסודי ככל האפשר של כל היבט אפשרי של הנזק שנגרם כביכול בעקבות הרשלנות. בלי התיעוד הזה, חברת הביטוח של בית החולים תוכל לטעון שאין הוכחה מספקת לרשלנות.
  • על תביעות בגין רשלנות רפואית חלה התיישנות 7 שנים מיום המקרה ולכן יש לפעול במסגרת הזמן הרלוונטית. במקרה שהנפגע היה ילד בעת המקרה, יוכל להגיש את התביעה עד גיל 25 – כלומר, עד 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18.
  • מומלץ להימנע מתקשורת עם חוקרים של חברות הביטוח, מפני שאלה פועלים לעיתים שלא בתום לב ועלולים להקליט את דברי התובע ולהכשיל אותו בדבריו כדי שבבית המשפט יוכלו להוכיח שאין עילה מוצדקת לתביעה.

 

  1. עורך הדין יפנה לקבלת חוות דעת ממומחה רפואי רלוונטי – אחת החובות המוטלות על תובעים במקרים של רשלנות רפואית. חוות דעת כזו יכולה להוכיח שהצוות הרפואי לא פעל בהתאם לפרוטוקולים המתבקשים, או לכללי האתיקה, כללי הטיפול המתבקשים, לא נתן מענה מלא לתלונות המטופל ולא הפנה אותו לבדיקות וטיפולים המתאימים. חוות הדעת של המומחה הרפואי מתבססת ברובה על המסמכים והרשומות מיום המקרה וכן על ראיון המטופל, או בני משפחת שהיו עדים להתנהלות הצוות הרפואי.
  2. פניה לעורך דין מומחה לתביעות רשלנות רפואית, הבקיא בדקויות ויש בידיו את כל הידע והניסיון הדרושים לצורך התמודדות עם התביעה.

 

  • גובה הפיצויים שקובע בית המשפט יהיו לרוב בהתאם לגודל הסבל והנזק שנגרם למטופל בעקבות הרשלנות: מידת הכאב והסבל, הוצאות כספיות בעקבות הפגיעה, אובדן כושר הכנסה, או ירידה ברמת ההכנסה וכל פגיעה אחרת באיכות החיים של התובע בעקבות הפגיעה.

 

מי יכול להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית?

  1. המטופל שנפגע מהטיפול הרשלני.
  2. הוריו של המטופל שנפגע – אם היה קטין בעת הפגיעה.
  3. משפחתו של המטופל – אם חלילה נפטר בעקבות הפגיעה.

 

מי עשוי להיות חשוף לתביעה בגין רשלנות רפואית?

  1. חברת הביטוח שביטחה  את המטפל הראשי בביטוח אחריות מקצועית- רופא המשפחה, האורתופד, רופא מרדים במקרה של ניתוח, רופא מטפל בבית החולים, אחות וכן הלאה.
  2. צוות רפואי – במקרה שבו היו מעורבים מספר אנשים במהלך הטיפול המרושל, או שהטיפול המרושל התמשך על פני תהליך ארוך, שבו לקחו חלק כמה מטפלים שונים.
  3. המוסד הרפואי שבו התקיים הטיפול המרושל ועליו מוטלת האחריות לכל המתרחש בתחומו.

 

לסיכום:

הכנה והגשה של תביעה בגין רשלנות רפואית עשויה להיות תהליך ארוך וקשה לתובע מסיבות שונות ומגוונות, אך כאשר מטפלים בנושא ביסודיות ובמקצועיות תיתכן קבלת פיצויים כספיים שיאפשרו למטופל לשקם את הנזקים שנגרמו לו ולחזור לתפקוד.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם