לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית באבחון וטיפול במלנומה

מחלת המלנומה, המהווה את רוב מקרי סרטן העור במדינות המפותחות, ניתנת לאבחון בפשטות יחסית אם שמים לב להופעתו של נגע חדש על גבי העור. עם זאת, המלנומה היא גם סרטן קטלני, אם אינה מאובחנת בשלב מוקדם. על כן, יש חומרה יתרה ברשלנות רפואית בשלבי האבחון הראשוני של המחלה, וכן בשלב הטיפול. כיצד נוכל לזהות רשלנות רפואית באבחון ובטיפול במלנומה?

מלנומה הינה סוג של סרטן, אשר נגרם כתוצאה מחלוקה לא מבוקרת של תאים מלנוציטיים. בעוד שהדעה הרווחת בקרב הציבור הינה כי מלנומה מופיעה על גבי העור בלבד, הדבר נכון רק במרבית המקרים. במקרים אחרים, גידולים סרטניים מסוג מלנומה יכולים להופיע גם בעין, בגרון, במערכת העיכול, בכבד, במוח, במערכת הלימפה ומתחת לציפורניים.

 

מהם גורמי הסיכון למלנומה?

גורם הסיכון העיקרי למלנומה הינו חשיפה לשמש. זאת ועוד, הסיכוי להתפתחות מלנומה גדול יותר אצל אנשים בעלי שיער, עיניים ועור בהירים. נוכחותם של שומות שונות מעלה אף היא את הסיכוי לחלות במחלה, בעיקר במצבים של שומה מולדת – מחקרים מראים כי קיים קשר ישיר בין מספר השומות, ובין הסיכוי לחלות במלנומה, כאשר הסיכוי של אנשים בעלי מספר שומות רב גבוה עד פי עשר מהסיכוי של כלל האוכלוסייה. גורמי סיכון נוספים למלנומה הינם:

  • הופעתן של שומות אסימטריות, בעלות שוליים לא סדירים וגוונים מרובים;
  • ריבוי נמשים;
  • שיער בהיר או אדמוני;
  • גוון עור בהיר, בעל נטייה להיצרב בקלות בחשיפה לשמש;
  • היסטוריה משפחתית של מלנומה או סרטן עור אחר;
  • מצבים של דיכוי חיסוני בעקבות סרטן או נטילת תרופות שונות אשר מדכאות את מערכת החיסון.

 

מהם התסמינים המחשידים להימצאותה של מלנומה?

אמות המידה הבסיסיות לזיהויה של שומה החשודה במלנומה הן חמש:

  • גאומטריה – בעוד ששומות רגילות הן סימטריות, מלנומות אינן כאלה.
  • גבול – גבולות השומה החשודה במלנומה יהיו לא סדירים, מטושטשים או מחוספסים.
  • גוון – גוונה של המלנומה אינו אחיד, והיא יכולה להופיע בשילוב צבעים שונים כמו שחור, חום, צהוב, אדום, כחול ועוד.
  • קוטר – ככלל, שומות אשר קוטרן עולה על חמישה מילימטרים חשודות כמלנומות.
  • שינוי – שינוי בשומה קיימת, או הופעתה של שומה חדשה, מהווה את הסימן החשוב ביותר, במיוחד אם הדבר מתרחש לאחר גיל 40.

 

אבחון מלנומה

אחד מכל 36 גברים ואחת מכל 45 נשים בישראל יחלו במלנומה במהלך חייהם, ורק בשנת 2015 לבדה אובחנו בישראל 1,674 חולים חדשים במלנומה, כאשר באותה השנה נפטרו 185 מהמחלה. יש חשיבות רבה באבחון מוקדם, כאשר ככל שהאבחון מוקדם יותר כך גדלים סיכויי הריפוי. אבחון המלנומה נעשה בשלושה שלבים עיקריים:

  • אבחון עצמי – בעזרת בדיקה עצמית המבוצעת באופן שגרתי, ניתן לזהות את התסמינים המחשידים להימצאותה של מלנומה בשלביה המוקדמים, ולפנות לרופא בזמן.
  • אבחון על ידי רופא – אבחון מלנומה נעשה בידי רופא עור, כאשר בשלב הראשון הוא יערוך תשאול מקיף של המטופל בנוגע לקבוצות הסיכון שזה עשוי להימצא בהן, ולאחר מכן יבצע בדיקה גופנית לאיתור נגעים חשודים.
  • ביופסיה – במקרה שבשלב האבחון הקודם אכן התגלה נגע חשוד, הנגע יוסר באופן חלקי או מלא, וישלח לבדיקת ביופסיה, בעזרתה ניתן לקבוע אם אכן מדובר במלנומה.

 

טיפול במלנומה

הטיפול העיקרי והחשוב ביותר במקרה של מלנומה, הינו כריתת הגידול. על אף התקדמות מדע הרופאה והטכנולוגיה, נכון להיום אין בנמצא טיפול שהוכח כיעיל במקרים של מלנומה גרורתית. על כן, סיכויי ההחלמה מהמחלה תלויים במידה רבה בגילוי המוקדם. טיפולים משניים הינם מתן תרופות ביולוגיות וטיפול כימותרפי.

 

רשלנות רפואית באבחון ובטיפול במלנומה

רשלנות רפואית הקשורה במלנומה עלולה להתרחש בכל אחד משלבי האבחון והטיפול במחלה. כפי שהודגש, רשלנות רפואית באבחון המלנומה הינה חמורה במיוחד, שכן אבחון מוקדם הוכח כמציל חיים. על פי רוב, רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במלנומה תבוא לידי ביטוי באחת או ביותר מהדרכים הבאות:

  • אי הפנייה לבדיקה אצל מומחה, על אף הימצאותם של תסמינים מחשידים;
  • פענוח שגוי של תוצאות הביופסיה;
  • אי התייחסות לממצאי בדיקות;
  • היעדר הסכמה מדעת של המטופל – על הרופא המטפל להעניק למטופל הסבר מלא, מקיף, בהיר וענייני אודות מצבו הרפואי, ואפשרויות הטיפול העומדות בפניו. על הרופא לפרט גם את הסיכונים ותופעות הלוואי של כל טיפול. כאשר הדבר לא נעשה, מופרת האוטונומיה של המטופל, בשל אי קבלת הסכמתו מדעת לטיפול;
  • טיפול רשלני הנעשה בצורה העומדת בסתירה לפרקטיקות המקובלות בעולם הרפואה;
  • אי מעקב אחר המטופל.

עם זאת, בכל מקרה של חשד לרשלנות רפואית באבחון או בטיפול, על התובע להוכיח כי הרופא פעל בצורה אשר לא תואמת את המצופה מהתנהגותו של רופא סביר בנסיבות העניין, ושקיים קשר סיבתי בין האבחון או הטיפול, ובין הנזק שנגרם לתובע.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם