לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית באבחון התייבשות תינוקות

מקרי התייבשות של תינוקות הינם טרגדיות אשר ניתן למנוע באמצעות מעקב ופיקוח נכון מצד ההורים והרופאים. כמו מבוגרים, כך גם תינוקות יכולים להתייבש, אך בשונה ממבוגרים הם אינם יכולים להגיד לנו כי הם צמאים וכי הם נמצאים במצוקה, ובשל כך נדרש מרופאים להיות אחראים וקשובים לסכנה זו ולהתריע בפני ההורים. במאמר זה נבחן את המענה המשפטי אשר ניתן במקרים של רשלנות רפואית באבחנת התייבשות תינוקות.

 

תינוק בן 3 חודשים

מקרה מסוג זה נדון בבית המשפט בשנת 2008 במסגרת ערעור אזרחי 8316/06 ‏ ‏ דוד שחר ארג'י נ' שירותי בריאות כללית. מקרה זה אשר הובא לפתחו של בית המשפט העליון, התמודד עם מקרה עצוב בו תינוק בן 3 חודשים סבל מהתייבשות ומשלשולים קשים, אשר כמעט גרמו למותו והובילו לכך שהפעוט סובל מנכות קשה, שיתוק מוחין ונזקים נוספים. כאשר הורי הפעוט הביאו את הפעוט לקופת החולים ולאחר מכן לבית החולים, נאמר לו כי מצבו תקין וכי הוא סובל מדלקת גרון. 

על מנת להוכיח רשלנות באבחון הרפואי יש להוכיח 4 קריטריונים אשר נדונו על ידי בית המשפט העליון גם בהקשר של התייבשות פעוט שלא אובחנה:

  1. נזק – מובן שיש נזק לתינוק כתוצאה מהתייבשות.
  2. חובת זהירות של המתרשל כלפי הקורבן – בית המשפט קבע כי קיימת חובת זהירות של בית החולים וקופת החולים כלפי המטופל. 
  3. התרשלות – הסוגיה שהייתה תחת מחלוקת מרכזית, והיא גם הגורם המשתנה אשר צריך לבחון בכל מקרה ומקרה של כשל באבחון התייבשות פעוט. בית המשפט קבע כי ככל שמצבו של התינוק מחריף והאבחנה כי הוא מיובש הינה מובהקת יותר כך גדל יסוד ההתרשלות באבחון ההתייבשות בפעוט. כאשר פעוט נמצא במצב קשה כמו שנדון בבית המשפט, כך מצופה לערוך בדיקות נוספות על מנת לאבחן וככל שהבדיקות לא נעשות כך ישנה התרשלות. 

 

החמרה פתאומית או הדרדרות

מאפיין נוסף חשוב בהקשר של ההתרשלות, הוא האם הייתה החמרה פתאומית או הדרדרות הדרגתית. לדעת בית המשפט החמרה במקרה מסוג זה הוא לרוב הדרגתי, ולכן הגורמים הרפואיים אינם יכולים לטעון להחמרה פתאומית, וההנחה במקרים מסוג זה כל עוד לא הוכח אחרת היא כי ההידרדרות הייתה הדרגתית והיה ניתן לזהות את ההתייבשות, דבר שמעצים את ההתרשלות.

קשר סיבתי בין הכשל באבחון לנזק שנגרם – בית המשפט קבע כי ישנו קשר בין כך שמצבו הרפואי של הפעוט לנזק שנגרם לו, ובמידה והיו מתאימים את הטיפול שניתן לתינוק לסיכון שאליו נחשף, התייבשות, סביר כי הנזקים היו נמנעים.  

בנוסף בית המשפט הדגיש כי גם אם ההורים יכלו לעשות פעולות נוספות על מנת למנוע את הנזק, אין הדבר מנתק את הקשר הסיבתי של הרופאים ואת האחריות שלהם.

כלומר ניתן להבין מהניתוח של בית המשפט כי האחריות של בתי החולים וקופות החולים כאשר ישנו כשל באבחון של התייבשות קיימת, אך היא משתנה ממקרה למקרה. הוכחת רשלנות תלויה בחומרת המצב של הפעוט בבית החולים או בקופת החולים, הבדיקות אשר ערכו הגורמים הרפואיים, מהירות ההידרדרות במצבו הרפואי של הפעוט וקיומם של סימפטומים אשר היו יכולים להתריע כי מדובר בהתייבשות.  לכן מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחומי הנזיקין אשר יוכל להעריך את מידת האשמה של הרופאים באבחון התינוק ובהתאם לנקוט באסטרטגיה משפטית מתאימה למקרה הפרטני.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם