להאזנה:
כל מטופל זכאי לטיפול רפואי העומד בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר. אולם, לעיתים, הטיפול הניתן מוביל לתוצאה בלתי סבירה ולנזק שאפשר היה למנוע, תוך פגיעה באמון ובזכות להסכמה מדעת. הבנת הגבולות בין טיפול סביר לבין כזה החורג מהם היא קריטית. מאמר זה יספק לכם את הכלים להבין מה מבדיל בין סיבוך רפואי לגיטימי לבין מצב המצביע על סטייה מחובת הזהירות הרפואית.
הגדרת סטנדרט הטיפול הרפואי: מתי חריגה ממנו הופכת קריטית?
המונח 'רשלנות' מקבל משמעות כבדה וקריטית כאשר הוא נקשר לעולם הרפואה. בעוד שבהקשרים יומיומיים אנו עשויים להתייחס בסלחנות לאי-סדר או לחוסר תשומת לב, הרי שכאשר מדובר בבריאות ובחיים, ההשלכות של סטייה מהסטנדרט המקצועי המצופה הן חמורות ולעיתים בלתי הפיכות. דמיינו את הכאב שבגילוי מחלה קשה בשלב מתקדם, למרות פניות חוזרות ונשנות לרופא; את התסכול שבהתעוררות מניתוח עם נזק בלתי צפוי לאזור גוף אחר; או את הייסורים שבלידה שהסתבכה עקב חוסר ערנות של הצוות הרפואי לסימני אזהרה. מצבים אלו ממחישים את הפער בין טיפול ראוי לבין כזה שבו הבנת גבולות האחריות הרפואית הופכת לשאלה מרכזית.
- רשלנות רפואית – הגדרה
ניתן למקם את הבחינה של מקרים בהם טיפול רפואי סטה מהסטנדרט המצופה כתחום משפטי ייחודי, המשתייך לדיני הנזיקין במסגרת המשפט האזרחי. עיסוק בנושאים אלו מחייב מומחיות משולבת, הן בעולם המשפט והן ברזי הרפואה, ולכן פועלים בו אנשי מקצוע המתמחים באופן ייעודי בצומת שבין שני התחומים. בשנים האחרונות, אנו עדים לעלייה במודעות ובנכונות הציבורית לעמוד על הזכות לקבלת טיפול הולם ולדרוש בירור כאשר נגרם נזק בעקבות טיפול רפואي. תפיסה זו מעודדת פנייה לערכאות במקרים של עוול נתפס. חשוב להדגיש, עם זאת, שלא כל תוצאה רפואית מאכזבת או נזק בריאותי הם בהכרח תוצאה של חריגה מחובת הזהירות. עולם הרפואה כרוך מטבעו בסיכונים, תופעות לוואי והשלכות אפשריות, שעליהם המטופלים אמורים לקבל מידע ולהיות מודעים אליהם מראש.
תפקידו של עורך דין ע"פ הגדרה של רשלנות רפואית
עו"ד רשלנות רפואית הוא הגורם שמגבש את התיק, מגיש תביעה על רשלנות רפואית מסודרת ומייצג את הניזוק בבית המשפט. עורך הדין מלווה את כל תהליך איסוף התיעוד הרפואי מהגורמים הרלוונטיים (קופת החולים, הרופא המטפל, בית החולים וכו'), בודק את התיעוד הקיים ועומד על הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק.
לאחר שהוא מעריך את סיכויי התביעה וגובה הפיצויים האפשרי, הוא מגיש את התביעה בצירוף כל המסמכים לבית המשפט ופונה במקביל למומחה רפואי רלוונטי על מנת שיקבע האם הרופא או המוסד הרפואי התרשלו בפעולותיהם וכיצד.
חוק ההתיישנות רשלנות רפואית קובע פרק זמן של 7 שנים מיום גרימת הנזק. במילים אחרות – אדם שניזוק בגין רשלנות רפואית יוכל לתבוע תוך 7 שנים מהמועד, למעט במקרים חריגים המפורטים בחוק כמו רשלנות שנגרמה לקטינים ואנשים הלוקים בשכלם, מטופלים שהנזק שנגרם להם התגלה רק בחלוף התקופה ועוד.
רשלנות רפואית הגדרה למבחן "הרופא הסביר"
מבחן "האדם הסביר" והנגזרת הידועה שלו בתיקי רשלנות "הרופא הסביר", הוא אבן בוחן שבה משתמשים במעין דמות אידיאלית, הממחישה כיצד היה אמור לפעול גורם רפואי כלשהו כדי למנוע את נזקי המטופל.
במבחן זה יש לברר האם רופא, מוסד רפואי או איש צוות רפואי (מיילדת, אחות, סניטר וכן הלאה) פעל בהתאם לאמות מידה, פרקטיקה מקובלת, הנחיות או פרוטוקול המתאימים למצב מסוים. אם פעלו בהתאם – הרי שלא חלה התרשלות משום שאותו הגורם פעל ככל רופא סביר אחר.
בית המשפט הוא זה שקובע לעניין מבחן "הרופא הסביר" על סמך הראיות שמוצגות לפניו, שיקולי המדיניות המשפטית וראיית עולמו של השופט בדין. ויחד עם זאת, מדובר בטענת הגנה טובה שמאפשרת לדחות תביעות רשלנות כאשר הוענק טיפול שנחשב למקובל גם אם קיימים טיפולים אחרים שנחשבים למקובלים.
דוגמאות מובהקות לרשלנות רפואית הגדרה:
החוק היבש מניח את היסודות לבדיקת כל מקרה לגופו, אך כאמור מי שיספק הכרעה בתיק על סמך הנסיבות והראיות הוא בית המשפט. כמובן שגישה או תפיסה שמשתנה משופט לשופט עשויה להניב תוצאה שונה במקרים דומים, אך ישנם מקרים שהרשלנות הרפואית שהתרחשה בהם היא כה מובנת מאליה, עד שאין עוררין בנוגע למה שהתרחש. להלן מספר דוגמאות לכך:
דיסאינפורמציה בין גורמים מטפלים או בינם לבין המטופלים
לעתים הרשלנות תתבטא בחוסר העברת מידע קריטי לגבי מטופלים, כמו למשל רגישות לתרופה מסוימת, אי ביצוע הפניה לבדיקה מתבקשת, רקע רפואי שלא נלקח בחשבון או לא תועד, תוצאות בדיקות שלא הועברו הלאה או מידע שלא הועבר למטופלים עצמם.
ניתוח באיבר הלא נכון
מדובר ברשלנות קשה שלגביה מעטות במיוחד המחלוקות, למשל כאשר רופא מנתח את האיבר הימני במקום השמאלי ולכן הדבר מעיד כי לא נקט במידת הזהירות הנדרשת ולא בפעולות שתואמות את מבחן "הרופא הסביר".
הזנחה שאינה נתונה לפרשנות או מחלוקת
מקרים אלו יכולים להיות למשל אדם שמגיע למיון עם סממנים המעידים על התקף לב אך לא מוענק לו טיפול במשך שעות רבות, מאושפז שנותח בבטנו ולא נדרש להליכה או קימה בשעות שאחרי על מנת למנוע תסחיף ריאתי ואיש איננו בודק או מוודא כי פעולה חשובה שכזו אכן בוצעה, רופא שלא מגיע לבדוק אדם לאחר טיפול שמצבו הידרדר ועוד.
איחור באבחון מצב רפואי מסכן חיים
כאשר מטופלים מציגים בפני גורם רפואי תסמינים העלולים להעיד על מצב מסכן חיים, דוגמת אירוע לבבי או מוחי, ולא מקבלים התייחסות טיפולית דחופה, התוצאות עלולות להיות הרסניות. מקרים של התעלמות מתלונות או קביעת הערכות שגויות למצב המטופל מדגימים מצבים בהם עולה השאלה מהי רשלנות רפואית בפועל. בירור יסודי של התלונות, הפניה לבדיקות חיוניות והגעה לאבחנה מדויקת הם חובות רפואיות בסיסיות, והפרתן עלולה להוות בסיס לקביעה כי אכן התקיימו יסודות של התרשלות בטיפול.
אי הסכמה מדעת
רופאים מחויבים לא רק למתן הסבר לגבי טיב המצב הרפואי, אפשרויות הטיפול והתהליך הטיפולי שקיים עבור כל אפשרות, אלא גם בנוגע להשלכות המדויקות של כל טיפול, הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם.
הרופא מחויב לתעד את ההסבר שסיפק ובמידת הצורך (בעיקר לפני ניתוח) להחתים את המטופלים על טופס הסכמה.
כשלים ארגוניים
לעתים הרשלנות הרפואית נגרמת שלא מטעמים רפואיים, כמו למשל כאשר חולה מחובר למכשיר מקולקל שלא נבדק או בדיקת מכון שלא הוזנה כראוי למערכת בעקבות בעיית מחשוב. במקרים כאלו בית המשפט יבדוק האם הכשל או הטעות היו מידתיים, או שמדובר בדבר שאסור היה בשום אופן שיתרחש.
ולסיכום – לרשלנות הרפואית פנים רבות
הגדרת הרשלנות הרפואית בחוק היא כללית למדי, כאשר יש צורך להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם ובין ההתרשלות עצמה. ברוב המקרים יקבע לעניין מבחן "הרופא הסביר", כאשר השופט יוצק לתוך פסיקתו גם שיקולי משפט, צדק ומוסר.
הרשלנות הרפואית עשויה להיגרם הן ממקרים שבהם אין כל ספק כי מדובר ברשלנות כמו למשל בניתוח איבר שגוי והן ממקרים שאינם רפואיים כמו אי העברת מידע רפואי חשוב לגורם המטפל "הבא" או כשל אדמיניסטרטיבי שבמסגרתו "נקברת" תחת ערימת הניירת בשולחנו של הרופא תוצאת בדיקה חריגה ומסכנת חיים.
בסופו של דבר, אין אפשרות לנסח לכל המקרים שבהם התקיימה רשלנות רפואית הגדרה אחת מדויקת, שכן הדבר תלוי בנסיבות המקרה, הראיות והתיעוד הרפואי, חומרת הנזק שנגרם וכמובן טיב הייצוג המשפטי של עורך הדין המייצג את התובע, שמחייב בקיאות וניסיון עשירים ועשייה מקצועית ובלתי מתפשרת עד לקבלת מלוא הפיצויים ההולמים את המקרה.
