לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית היפרדות שליה

אף אישה הרה לא רוצה להתבשר על היפרדות שליה – מצב שבהיעדר טיפול מהיר ונכון גורם לנזקים חמורים לאם ולתינוקה, לרבות דימום פנימי שעשוי להוביל למוות. אך האם כל פעולה שבה הצוות נוקט ואיננה נוחלת הצלחה נחשבת רשלנות רפואית היפרדות שליה? לפניכם כל המידע הרלוונטי בנושא:

 

השליה במצב תקין והיפרדותי

השליה המתפתחת יחד עם התפתחותו של העובר לאורך ההריון אחראית לקיומו והתפתחותו התקינים של העובר, שכן היא מאפשרת את העברת המזון והחמצן מהאם לעוברה, את חילוף החומרים והפרשת ההורמונים. במקביל, השליה עוטפת את העובר ומגנה עליו מפני הידבקויות בחיידקים וזיהומים ונושאת בתוכה גם את החומר התורשתי המועבר אליו.

במצבה התקין, השליה משתרשת בדופן הרחם כאשר הנוזלים, המזון ויתר החומרים החיוניים להתפתחות העובר מועברים ממנה דרך חבל הטבור. כאשר מתרחשת הפרדות שליה, אזי חל מצב שבו היא מתנתקת ממקומה באופן מלא או חלקי ונעה בחלל הרחם והבטן. מצב זה מהווה סיכון חמור לאם ולעוברה עד כדי נזק מוחי ואף מות העובר ולכן אבחון המצב והענקת טיפול מדויק ומקצועי הם קריטיים לצליחת ההריון בבריאות טובה וידיים מלאות.

 

סימני היפרדות וכשל אבחנתי

כיצד מזהים היפרדות שליה? ובכן, במרבית המקרים יתרחש דימום וגינלי המלווה בכאבי בטן או גב חזקים. ההרה תחוש בחלק מהמקרים בבטן קשה או צירים מוקדמים, כאשר בבדיקות יהיה ניתן לאתר דופק בלתי סדיר בקרב העובר.

לפיכך חשוב שתבוצע בדיקת אולטרסאונד כאשר מתגלים ממצאים שאינם תקינים, בין אם במעקב המבוצע על ידי מכשור ובין אם בבדיקה שגרתית של הבטן או שמיעת תלונות לגבי כאבים ודימומים. בחלק גדול מהמקרים הפרדות השליה תאותר בעקבות פקיעת קרומים מוקדמת או התרחשות לידה פעילה בשבוע מוקדם.

 

שכיחות התופעה וסכנותיה

בספרות הרפואית מוגדרת תופעת הפרדות השליה כמצב פתולוגי המזוהה עם 5%-10% מכלל ההריונות. מדובר במצב מסכן חיים שנחשב לגורם התמותה השלישי בשכיחותו ולגורם סיבוכים משמעותיים בקרב האם ועוברה, בין היתר במצב של מחסור באספקת החמצן שנגרם כתוצאה מדימום פנימי.

סיבוכים בהפרדות שליה דורשים התערבות רפואית מיידית שנוקטת בפעולות לשלום האם ועוברה ובמקרים קשים גם הצלת חיים. סיכוני ההפרדות מאופיינים באובדן דם משמעותי עד כדי כניסה לשוק היפוולמי וצורך במנות דם, תסחיפי דם, זיהום ואטוניה ברחם – מצב שבו הרחם איננו מתכווץ אחרי הלידה וגורם לדימום מסיבי.

סיכוני העובר כוללים מצוקת עובר לרבות ציון אפגר נמוך בבדיקה שנערכת בתום הלידה להערכת מצבו. כמו כן, העובר עשוי לסבול מאספקת חמצן או PH ירודים ולגרום לפגיעות מוחיות, מומים ובמקרים קשים ומצערים גם למות העובר.

 

הסיבה לתופעה וגורמי הסיכון

טרם נמצאה הסיבה הרפואית להפרדות שליה וגם לא קיים אמצעי שמסוגל לנבא או למנוע את התרחיש. מה שכן ידוע, הוא שקריעת כלי דם שמתחילה להיווצר בשליה מאותתת להיפרדות קרובה. הדבר נגרם על ידי טראומה כמו חבלה לבטן או מצבים פתאומיים כמו ריקון הרחם וחבל טבור קצר וכן ממצבים אפשריים כמו פקקת ורידית וקרישי דם, זיהום, דלקת או פתולוגיה שאותרה בנקודת המפגש בין שליה ורחם.

כמו כן ישנם גורמי סיכון להיפרדות שליה כמו היסטוריה של מקרים קודמים בהריונות עבר, ריבוי הריונות, רעלת הריון, ירידת מים מוקדמת, יתר לחץ דם וזיהומים שנגרמו כתוצאה מעישון או נטילת סמים.

גורם סיכון אפשרי נוסף הוא גיל ההרה, שכן נשים מעל גיל 35 מוגדרות כהרות בסיכון למצבי רעלת למשל, אם כי חלק מהרופאים סוברים שלידות סמוכות עשויות לגרום לכך גם בגיל נמוך יותר.

 

עילות רשלנות רפואית היפרדות שליה

כאשר אותרה היפרדות שליה חלקית או במצב קל נדרשים מנוחה ומעקב רפואי. אם מדובר בהיפרדות קשה, יישקל זירוז לידה או ניתוח קיסרי חירום על סמך גיל ההריון ורמת הסיכון בה נמצאת האם.

ככל שהטיפול הרפואי שניתן במקרים אלו הוא מהיר ומדויק, ניתן לעבור את הלידה בשלום ללא פגע. אך כאשר האבחון מתבצע באיחור, קיימת טעות באבחנה או שהטיפול שניתן לא היה כראוי, הדבר עשוי להותיר נזקים משמעותיים ולהיחשב כרשלנות רפואית.

במקרה לדוגמה, יולדת בשבוע ה-40 להריונה הגיעה למיון בית החולים כשהיא סובלת מכאבים עזים. היא נבדקה ונקבע כי העובר, הפעילות הרחמית וכמות מי השפיר תקינים ולכן שוחררה עם הנחיה לשוב כאשר תתרחש ירידת מים, ירידה בתנועות העובר או אם קיים דימום.

האישה שבה למיון יום לאחר מכן ואובחנה לה היפרדות שליה. היא הובהלה לניתוח קיסרי דחוף אך למרבה הצער התינוקת שחולצה נולדה ללא רוח חיים. בכתב התביעה טענה התובעת שלו הייתה מתאשפזת להשגחה והמשך ניטור מצבה, היה ניתן לאבחן את היפרדות השליה בשלביה המוקדמים. בית החולים טען מצידו שביום שבו הגיעה התובעת, לא היה ניתן לאבחן את היפרדות השליה.

 

קביעת בית המשפט

השופטת קבעה בפסק הדין כי על הצוות הרפואי היה להביא בחשבון את הימצאותה של היולדת בקבוצת הסיכון להיפרדות שליה עקב נסיבותיה האישיות שכללו ריבוי לידות, ריבוי מי שפיר ואף לידת עבר שהתרחשה לאחר היפרדות שליה ולהשאיר אותה להשגחה בבית החולים. לתובעת נפסקו פיצויים על סך 230,000 ₪.

מקרה אחר, עצוב וטראגי הוא של אם שהייתה בהריון בסיכון גבוה שחוותה בשבוע ה-28 להריונה ירידה מוקדמת של מי השפיר. היא הגיעה לבית החולים ושם החלה לסבול מדימום בעקבות היפרדות שליה, מה שהבהיל אותה לניתוח קיסרי וללידת תינוקת הסובלת משיתוק מוחין ופיגור שכלי בשיעור נכות של 100%.

בית החולים לא תיעד את שעת הדימום ובית המשפט הוא זה שקבע כי מדובר בשעה 20:15. יחד עם זאת, הניתוח עצמו בוצע בשעה 21:00 ולפיכך אין הצדקה לאיחור בניתוח, שכן בית החולים היה אמור להתחשב באפשרות שיידרש ניתוח קיסרי ולהיערך בהתאם.

בית החולים שנתבע ערער לבית המשפט העליון, שם נקבע כי הערכאה הקודמת התמקדה בנזקי הדימום יותר מאשר בדחיפות הניתוח ולכן נקבע כי 60% מהנזק שנגרם התרחש כתוצאה מהפגות ואילו 40% ממנו כתוצאה מהדימום שהחמיר את המצב. לפיכך הופחת שיעור הפיצויים לכדי 20% מהסכום הקודם.

 

עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית יוכל לסייע לכם!

רשלנות רפואית שנוגעת להריונות ולידות דורשת בקיאות ומיומנות רבה, לצד טיפול מסור ורגיש שקשוב לתחושות האם ובן זוגה. בכל פגיעה שנגרמה לאם או עוברה, חשוב לפנות להתייעצות אישית עם עורך דין מנוסה ולפעול מולו בהמשך ליצירת חוות דעת ממומחה רפואי מתחום הגניקולוגיה או המיילדותי.

עורך הדין יוכל לבחון את סיכויי התביעה והצלחתה בהשגת הפיצויים, שכן לא כל מקרה שבו נגרם נזק מעיד בהכרח על רשלנות רפואית – ישנם מקרים שבהם הצוות עושה כל שביכולותיו כדי למנוע פגיעה ונזקים אך מעלה חרס בידו. לאור זאת חשוב לפנות להתייעצות משפטית לפני נקיטה בפעולות או קבלת החלטות כלשהן.

על אף שאנו עושים מאמץ לפרסם תוכן עדכני ומדויק יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. בנוסף, יש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו עשוי להתעדכן ולהשתנות. העושה שימוש באמור, עושה כן על דעת עצמו ובאחריותו בלבד.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם

    דילוג לתוכן