להאזנה:
קונכיות האף הן בליטות שנמצאות בכל אחד מהנחיריים, משני צידי מחיצת האף. הקונכיות מובילות את האוויר שנכנס לאף בנתיב הרצוי, כך שהאוויר שיכנס יהיה נקי ממזהמים וחיידקים.
אולם יש מקרים בהם הקונכיות עשויות להתנפח ולגדול בצורה שיוצרת מצוקה נשימתית וקושי לנשום, כך שנדרשת התערבות רפואית חיצונית.
ניתוח לכריתת קונכיות האף ייעשה במקרים בהם קשיי הנשימה חריפים במיוחד, מכיוון ותפקידם של הקונכיות הינו חשוב ביותר להליך הנשימה, ולכן לכריתתם יש השלכות רפואיות.
לעיתים הניתוח כולל כריתה מלאה של הקונכייה, ולעיתים אך כריתה חלקית של מספר קונכיות בודדות. בכל מקרה, כמעט בכל המקרים לא ייכרתו כל הקונכיות – על מנת לשמור על ה- "מסננת" הטבעית של הגוף נגד מזהמים.
מהי רשלנות רפואית ומתי ניתן לקבל פיצוי עבורה
על מנת לקבוע שאכן התקיימה רשלנות רפואית מבחינה משפטית, יש לבחון את שאירע במספר שלבים:
- רשלנות רפואית בניתוח כריתת קונכיות באף
האם התקיימה רשלנות?
בשלב הראשון נשאל: האם התקיימה רשלנות? במהלך שלב זה, תיבחן התנהגותו של הרופא המטפל לאור סטנדרט הטיפול המקובל והנוהג בקרב הרופאים בתחום.
במידה והתנהגותו של הרופא תחשב לבלתי סבירה בנסיבות העניין, כך שרופא סביר היה נוהג אחרת – ניתן יהיה לקבוע כי התקיימה מצידו רשלנות.
האם נוצר נזק למטופל?
בשלב השני תיבחן שאלת קיומו של הנזק: האם נוצר נזק למטופל? יש לשים לב לכך שגם אם הרופא התרשל במלאכתו אך כתוצאה מכך לא התרחש כל נזק למטופל – לא ניתן יהיה לתבוע אותו בשל כך.
האם הנזק נוצר בעקבות התנהגות רשלנית?
בשלב השלישי והאחרון, תיבחן השאלה האם הנזק שנוצר למטופל נוצר בעקבות ההתנהגות הרשלנית.
כך, גם במקרים בהם הרופא התרשל ולמטופל נוצר נזק – ייתכן שמדובר בנזק שהיה מתרחש אף ללא ההתנהגות הרשלנית, וממילא לא ניתן לתבוע פיצויים בשל כך.
רשלנות רפואית בגין אי הסכמה מדעת
לפי חוק זכויות החולה, מחובתו של הרופא המטפל לקבל את הסכמתו המודעת של המטופל להליך הרפואי.
כפי שכל מי שעבר ניתוח יודע, בשלב שלפני ביצוע הניתוח מקבל המטופל טופס הסכמה שמאשר כי המטופל מסכים לטיפול. ללא חתימה על טופס זה – לא יבוצע הניתוח.
מתוקף חובה זו, מוטלת על הרופא החובה ליידע את המטופל על כל הסיכונים ותופעות הלוואי שעשויות להיות כרוכות בהליך הרפואי.
כל כאב או אי נוחות, סיכון, היות הטיפול חדשני, גובה הסיכוי להצלחת הניתוח והתוצאות שיתרחשו במידה והוא ייכשל, פירוט הדיאגנוזה והפרוגנוזה האישית – כל אלו נדרשים על פי חוק, על מנת שהסכמתו של המטופל לניתוח תיחשב כהסכמה מודעת.
פגיעה או העדר גילוי באחד מכל אלו במקרים בהם נוצר נזק למטופל כתוצאה מהניתוח, עשויים להיות בעלי משקל רב ולהוליד תביעה נזיקית בשל הפגיעה בזכותו של המטופל לאוטונומיה ופגיעה בהסכמה מדעת.
תנאי מכריע לקיומה של "הסכמה מדעת"
בנוסף לכל אלו, ישנו תנאי אחד מכריע לכך שההסכמה תיחשב כ- "הסכמה מדעת": את המידע הרפואי שפורט לעיל, יש למסור למטופל בהקדם האפשרי.
ככל שהמידע יינתן למטופל במועד מאוחר יותר וסמוך לניתוח עצמו, גוברים הסיכויים שהסכמתו של המטופל לפרוצדורה לא תיחשב כ- "הסכמה מדעת".
נקודת המוצא המשפטית היא כי לאחר שאדם החליט על ביצוע ניתוח כאשר הוא איננו מודע לסיכונים שכרוכים בו, גם גילוי הסיכונים לאחר מכן הינו לוקה בחסר ואיננו הגון.
לכן, ישנה חשיבות משמעותית לשלב בו פירט הרופא על הניתוח והסיכונים בו. האם הרופא עשה זאת, והאם הדבר נעשה בשלב מוקדם ככל האפשר כפי שדורש החוק? במידה והתשובה לאחת השאלות הללו היא שלילית, ייתכן ותוכלו לתבוע פיצויים בשל כך.
אנחנו כאן כדי לעזור לך
אנחנו במשרד עורכי הדין דוד פייל ושות' נשמח לעמוד לשירותכם, ולייצג אתכם בתביעות בגין רשלנות רפואית.
למשרד צוות של מעל ל30 עורכי דין מנוסים ומומחים שיעשו כל שביכולתם על מנת למצות את זכויותיכם לקבל את שמגיע לכם. המשרד שקיים כבר מעל ל20 שנה, זוכה מדי שנה בתביעות בסך של מאות מיליוני שקלים עבור לקוחותיו וידוע בייחסו האישי ואופיו הבלתי מתפשר עד לזכייה בתיק.
אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות, על מנת לבחון את הסיכויים לזכייה בתיק.
