להאזנה:
במהלך תקופת השירות הצבאי, האחריות לבריאותם ושלמות גופם של החיילים מוטלת על גורמי הרפואה הצבאיים, כאשר כלל הטיפולים להם נזקק החייל בתקופת שירותו, מתבצעים על ידי רופאים צבאיים ובמימון הצבא. עם זאת, קורה לא אחת כי השירות הצבאי הוא זה שגורם לבעיות הרפואיות השונות. במקרים של מתן טיפול רשלני אשר אינו עומד בסטנדרט הרפואה המקובל, עלולה לקום עילת תביעה.
פסק דין – רשלנות רפואית באבחון פגיעה ברגל בטירונות צבאית
מדובר בערעור על החלטת קצין הגמולים במשרד הביטחון. המערער עלה לישראל בשנת 2002, ובחלוף שנתיים, בשנת 2004, התגייס לצה"ל. כעבור יומיים מיום גיוסו, החל לחוש בכאבים בקרסול עקב נפילה. המערער נשלח לבדיקה, בה אובחן נקע בקרסול. רגלו של המערער נחבשה וניתן לו טיפול תרופתי.
לאחר מספר ימים, הלין המערער בשנית אודות כאבים בקרסול, ונמצאה בצקת ברגלו. המערער נשלח לחדר מיון, אך כעבור שבוע שב והתלונן על כאבים. גם בחלוף שנה, לא חדלו הכאבים בקרסולו של המערער, כאשר בשנת 2004 בוצעה לו לראשונה בדיקת מיפוי עצמות. כעבור כשנתיים, בשנת 2006, בוצעה למערער בדיקת מיפוי העצמות השנייה, בעקבותיה הופנה לאורתופד מומחה. לאחר שעבר ניתוח ברגלו השמאלית, וכעבור מספר חודשים, נאלץ המערער לעבור ניתוח זהה גם ברגלו הימנית. המערער פנה למשרד הביטחון בבקשה להכיר בקשר הסיבתי בין מחלתו ובין החבלה בקרסול ותנאי השירות הצבאי. משרד הביטחון דחה את פנייתו, ועל כן הוגש הערעור לבית משפט השלום בחיפה.
לאחר שמיעת הטענות וחוות הדעת הרפואית, השופט החליט לקבל את הערעור. השופט פסק, כי הטיפול הרפואי שניתן למערער על ידי הגורמים הצבאיים היה רשלני, ועמד בסתירה לסטנדרטים המקצועיים הראויים. אף לאחר בדיקת מיפוי העצמות הראשונה, נאלץ המערער להשתתף באימונים שונים, ובעקבות זאת הוחמר מצבו הרפואי.
התעלמות הגורמים הצבאיים מתוצאות בדיקות מיפוי העצמות שבוצעו למערער עלתה לכדי רשלנות, זאת בנוסף לרשלנות בטיפול הרפואי שניתן למערער לאחר מכן. השופט פסק, כי לולא העיכוב בביצוע הבדיקה, מחלתו של המערער הייתה מאובחנת בזמן, והצורך בניתוח היה נמנע. בנוסף, השופט הדגיש כי סטייה מאחריותו הצבא למתן טיפול רפואי ראוי מקימה חבות בגין נזקיו של המערער, אשר נגרמו כתוצאה מהתנהלות גורמי הרפואה הצבאית.
