צלצלו עכשיו :

תפריט
תפריט

הגברת הסיכון לנזק, האם רשלנות רפואית?

הגברת הסיכון לנזק, האם רשלנות רפואית?

העולם שורץ סכנות. בכל יציאה מהבית אפשר למצוא אחת אורבת מעבר לפינה. תאונת דרכים שיכולה לקרות בכל רגע, תאונות עבודה, רעידת אדמה שפתאום מתרחשת ואפילו מטוס שיכול לתוך גרוד שחקים ולהפיל אותו. כל האירועים הללו יכולים לקרות, אך ברור לכולם כי הסכנה לשחזור אסון התאומים היא מזערית. אך מה בדבר סכנות גופניות? פה כבר נכנסים לשטח מסובך יותר. הרי אדם שכל העורקים סביב הלב שלו סתומים לגמרי ניצב מול סכנה של התקף לב ומדובר על מצב מוחשי שיכול להתרחש בכל רגע והסיכוי לכך שיקרה די גבוה. אותו אדם יכול לגלות את המצב הרפואי שלו במידה ויש תסמינים מוקדמים כמו תעוקת חזה, כאבים מקרינים ליד שמאל או קשיי נשימה במאמץ. אותו מטופל מגיע לבית החולים במהירות ומצפה לצאת משם בריא וללא כאבים. אך מה קורה אם הרופא מבצע את הבדיקה הגופנית ברשלנות, מזלזל בכאב וטוען שמדובר על שום דבר ושולח את המטופל כבר באותו הרגע ישירות לביתו? האם זהו מקרה של רשלנות רפואית?

עיקרון הגברת הסיכון לנזק – מקרי רשלנות רפואית

מהו העיקרון?

מצבים רפואיים יכולים להיות בעלי פוטנציאל לנזק בלתי הפיך. במקרה שהוזכר לעיל, אדם בעל טרשת עורקים נרחבת יכול להפוך להיות מטופל ממש תוך כמה דקות. בכל רגע יכולה הטרשת להפוך להיות אירוע לבבי, כך שמדובר על פצצה מתקתקת. במצב זה, מובן כי הסיכוי לנזק כבר קיים. כעת, מגיע אדם כזה למיון ומתלונן על כאבים שיכולים לרמז על נזק שמתרחש ממש עכשיו בגופו. רופא שלא מתייחס לכך ולא מאתר את הבעיה בעצם גורם להגברת הנזק ממנו יכול לסבול המטופל. במקרה כזה, ניתן להגיד כי חל על ההתרחשות עיקרון הגברת הנזק וכעת נותר לדון האם מדובר על רשלנות רפואית או שבמידה והנזק יכול היה לקרות גם ללא עזרתו של הרופא אין לו אחריות על כך?

החלטת בית המשפט בנושא

מסתבר, שמצבים של עיקרון הגברת הנזק אינם נדירים בעולם הרפואה ולכן נדרש בית המשפט לדון בסוגיה, להכריע בתיקים מסוימים ובעצם לפתח קווים מנחים לעתיד. בעבר נפסק, והדבר נהוג עד היום, כי רופא שעבר על עיקרון הגבלת הנזק יהיה מחויב ברשלנות רפואית. אף על פי שהנזק הראשוני לא נעשה על ידו והפוטנציאל כבר היה טמון בתוך המטופל, על הרופא היה לגלות זאת. השופטים במקרים אלו פסקו כי ישנו קשר סיבתי שניתן להוכיח בין הרשלנות הרפואית לבין הנזק ולכן הרופא צריך לעמוד למשפט בנושא.

הוכחת הקשר הסיבתי

חשוב מאוד לזכור כי ישנם כללים בסיסיים בנוגע לתביעות של רשלנות רפואית, כאשר החובה להוכיח קשר סיבתי הוא אחד הכללים החשובים ביותר. תובע חייב להראות כיצד הנזק שנגרם לו על ידי הנתבע הוא זה שגרם לה את הנזק ועל כך יש לתבוע. במידה ואין אפשרות להוכיח קשר סיבתי או שההוכחה אינה ברורה מספיק, אזי ייאלץ התובע לוותר על תביעת הרשלנות הרפואית שרצה להגיש, מאחר ולבית המשפט אין יכולת לדון בתיקים בהם התובעים אינם מסוגלים להסביר כיצד נגרם להם הנזק.

דוגמאות רפואיות לעיקרון הגברת הסיכון לנזק

רעלת היריון

במהלך ההיריון צריכה אישה לעבור תשעה חודשים של בטן הולכת וגדלה, צרבות, כאבים ברגליים ובשאר הגוף – כאשר המטרה בסופו של דבר היא תינוק, המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל. למרות הרצון להגשים את החלום הזה, ישנם כמה מכשולים שיכולים לקרות בדרך. אחד המצבים הרפואיים המדאיגים ביותר הוא רעלת היריון. זהו מצב בו לחץ הדם של האם עלול להיות גבוה במיוחד ולהוביל למצבים מסוכנים כמו טשטוש ראייה, היפרדות שליה ובסופו של התהליך אפילו להוביל למותו של העובר. לכן, כל אישה שמגיעה לבית החולים עם כאב ראש או לחץ דם גבוה במיוחד מיד צריכה להיחשד כאישה עם רעלת היריון ולעבור בירור וטיפול בהתאם. אך מה קורה אם הרופא החליט שמדובר על לחץ דם שאינו דורש התייחסות או שהוא לא מדד אותו אפילו? במקרה זה מדובר על עיקרון הגברת הנזק וכל תוצאה מכאן והלאה תהיה רשלנות רפואית מצדו של הרופא והוא יצטרך לתת על כך את הדין.

מחלת ריאות ידועה ודלקת ריאות

במידה ומגיע אדם עם מחלת ריאות ידועה דוגמת COPD- מחלת ריאות חסימתית ומדווח על קשיי נשימה. מן הצד האחד, יכול הרופא לבדוק את המטופל באופן יסודי ולהגיע למסקנה האם מדובר על החמרה של מחלתו או על מחלה אחרת איתה יש להתמודד. מן הצד השני, יכול הרופא להימנע מבדיקה, להסיק באופן מיידי כי מדובר על החמרת המחלה ולטפל בתסמינים, כאשר בעצם מדובר על תחלואה כפולה וישנו מצב של דלקת ריאות בו יש לטפל במקביל. אצל חולה זה אומנם יש פוטנציאל מראש למחלת ריאות עקב המצב הרפואי הקודם שלו, אך הדבר אינו שולל את הצורך בבדיקה מקיפה וקפדנית. במידה והרופא מחליט שלא לבצעה, זהו ביצוע של רשלנות רפואית. במקרה ומצבו הרפואי ידרדר מבחינת הריאות הרופא יצטרך לתת על כך את מלוא הדין. 

 

פס"ד נגר נגד וילנסקי 285/86

אחת הפסיקות עליהן התבסס בית המשפט בהתייחסותו אל סוגיית עיקרון הגברת הסיכון לנזק. השופטים היו צריכים להכריע במקרה זה בין מצב בריאותי קודם שיכול לגרום לנזק לבין הגברת הסיכון שבוצעה על ידי הרופא. התובע טען כי הייתה החמרה במצבו בעקבות הרשלנות הרפואית, אך לא היה יכול להוכיח לאיזה חלק תרמה הרשלנות ואיזה היה שם גם לפני כן. אף על פי כן, פסק בית המשפט לזכות התובע וחייב את הנתבע בתשלום על הנזק כולו, ללא הפרדה כלל!

עיקרון "אשם תורם"

למרות הרצון לטעון כי תמיד יש מישהו אחר שאשם בצרות שאדם מכניס את עצמו אליהן, לא תמיד זהו המצב. כאשר מדובר על מצב רפואי קודם בו יכול להיגרם נזק לאדם והרשלנות שלו היא גדולה ביחס לבריאותו, בית המשפט יכול לקחת זאת בחשבון. משמעות הדבר מתבטאת בתשלומים ובגודל האחריות של הרופא שמבצע את הרשלנות. במידה והסיכוי לנזק רפואי אומנם גדול אך הוא לא סופי ומוחלט, זהו "אשם תורם" של התובע וצריך לתת על כך את הדעת. בית המשפט יכול לפסוק במצב כזה כי אכן התרחשה רשלנות מצד הרופא, אך בנוסף יש להתייחס אל רשלנותו של הנתבע. במקרים אלו בית המשפט פוסק פיצויים עבור התובע, אך מחשב כמה האשם התורם שלו גרם ומוריד את החישוב שהתבצע מתוך סכום הפיצויים הכלליים שנפסקים בעקבות הרשלנות הרפואית.

לסיכום, תיקים של הגברת עיקרון הנזק אינם פשוטים לבניה מבחינה משפטית. יש להוכיח כי למרות שהפוטנציאל לנזק היה קיים, היציאה שלו אל הפועל התרחשה בעקבות הרשלנות הרפואית. יש לחשוב על "האשם התורם" של התובע במידה והיה ולקחת זאת בחשבון. בתיק כזה אסור להתפשר וחייבים ללכת אל מקצוענים כמו משרד עורכי הדין של דוד פייל ושות' שמכירים את התחום מקרוב, עובדים בנושאים אלו כבר עשרות שנים ויכולים להוכיח זאת בעזרת תוצאות לאורך הזמן.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם