רשלנות רפואית – מעקב אחרי טיפול

להאזנה:

לאורך החיים, ישנם הרבה מצבים בהם יש צורך לבקר אצל הרופא. לפעמים מדובר על מחלה, לעיתים ישנו צורך לברר על עייפות כרונית וגם סתם בדיקות שגרתיות שכדאי לעשות. בכל המצבים הללו יש להגיע אל הרופא, לבקש בדיקות או לחכות להחלטת איש המקצוע וכעת נותר למטופל לבצע את הבדיקות ולחזור אל הרופא עם התוצאות.

עד כאן מדובר על אחריות המטופל, אך איפה נכנסת האחריות של הרופא לפעולה? תביעות על רשלנות רפואית מתחילות בדיוק כך. מהו הגבול הדק העובר בין אחריות החולה לבין הציפייה מהרופא? האם הרופא מחויב במשהו מעבר לביקור במרפאה? השאלה עד היכן נמתחת האחריות של הרופא מלווה מקרים רבים וכדאי להתייחס אליהם אחד אחרי השני כדי להבין זאת לפני שניגשים לבניית תיק של רשלנות רפואית על מעקב לקוי והתייחסויות נוספות.

אחריות הרופא ומעקב אחרי המטופל

מעקב אחרי בדיקות רלוונטיות למצב רפואי

לכל מחלה או מצב רפואי ישנן בדיקות ייחודיות שיכולות לשפוך אור על האבחנה ולהבדיל בין מצבים רפואיים שונים. צילומי חזה לגילוי דלקת ריאות, סריקות C.T למציאת גידולים או דלקות פנימיות ואקו לב למציאת מומים שמצריכים טיפול. כל בדיקה שכזו צריכה להיות מותאמת היטב אל המצב הרפואי. במידה והרופא שולח לבדיקות אך אינו מנהל את המעקב אחרי החולה כראוי, הוא עלול לפספס באבחנה מחלות שמהן אסור להתעלם. זהו מקרה של רשלנות רפואית והרופא יצטרך להתמודד עם התוצאות של החלטותיו.

לקיחת תרופות בהתאם להוראות

חולה שסובל מזיהום, מטופל שצריך לקחת באופן קבוע תרופות חיוניות וחולה שזקוקה לתרופות באופן קבוע כדי למנוע דחייה של השתלת כליה – כל אלו הן רק דוגמאות למצב בו החולה חייב לקחת את תרופותיו בהתמדה ואסור לו לפספס אפילו מנה אחת. בדרך כלל, רופא אינו יכול לעקוב אחרי כל חולה שזקוק לאנטיביוטיקה, אך במצבים של סיכון חיים או כאלו שעלולות להיות בהם תוצאות הרות אסון, הרופא חייב לנהל מעקב מדויק ונכון אחרי החולים. רק וידוא שההוראות מתקיימות בצורה מדויקת יכול לאשר שהרופא לא התרשל בתפקידו.

הוראות מדויקות לקראת פרוצדורות ואשפוזים

למטופל שעומד להיכנס לניתוח בשעות הקרובות אסור לאכול ולשתות והוא חייב להיות בצום מוחלט. לחולה שחווה התקף אפילפטי יש לתת הוראות מדויקות כיצד יש להתנהג בזמן התקף ואיך למזער ככל האפשר נזקים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מהמחלה. באותה הסירה נמצא גם חולה סוכרת לו אסור לאכול סוכר ויש לצמצם את צריכתו ככל האפשר. כל אלו חייבים להיענות לדרישות הרופא במטרה לשמור על חייהם. מלבד החובה של המטופלים, במקרים כאלו חלה החובה גם על הרופא לוודא כי ההוראות אכן מבוצעות ולבצע מעקב מסודר, עקב החשש לתוצאות קשות במידה וההוראות לא יקוימו במלואן.

ממד הזמן

במהלך מעקב אחרי מטופלים, חשוב לקחת בחשבון את ממד הזמן. בדיקה שמבוצעת על ידי מטופל, אך תוצאותיה נבחנות רק לאחר פרק זמן מכובד במקרה הטוב ביותר תהיה לא יעילה. במקרים אחרים, קשים יותר, בדיקה שתוצאותיה אינן מפוענחות בזמן הנכון עלולה להיות זו שמפרידה בין פרוגנוזה לחיים ארוכים לבין תוצאה קשה כמוות. זוהי אחת הסיבות שרופא חייב לנהל מעקב בזמן אמת אחרי החולים שלו ולוודא כי הם אכן מבצעים את בדיקותיהם בזמן והתוצאות מגיעות עד לפתחו במהירות האפשרית. זלזול או שכחה באפשרות זו יכולה להיחשב כרשלנות רפואית מצד הרופא והוא עלול לתת על כך את הדין בבית המשפט.

מן הדברים נדמה כי למטופל אין כלל אחריות, ואין הדבר כך במציאות. הרי הרופא נותן הוראה, הרופא צריך להיות במעקב אך אי אפשר להתעלם מן המציאות בשטח. מדובר על גופו של המטופל, על כוחותיו ויכולותיו לבצע את הבדיקות עצמן, ולרופא אין את היכולת או הרצון להכריח אותו לעשות שום דבר, כי אם להסביר היטב מה ההשלכות שעלולות להיות לאי-קיום של ההוראות.

אם כן, עד היכן מגיע הצורך של הרופא למעקב הדוק אשר מפקח על צעדיו של המטופל וגורם לו לשנות את החלטותיו בהתאם לצורך הרפואי שצץ מהשטח? מהם הקריטריונים אליהם יש להתייחס כאשר בוחנים את אחריותו של הרופא המטפל מול אחריותו של המטופל על גופו?

מעמדו של המטופל

אחריותו של הרופא באה לידי ביטוי בכמה מישורים, אך אין ספק שאי אפשר להתעלם מהעובדה החשובה ביותר – המטופל עצמו. ישנם מטופלים מסוגים שונים, כאשר כל אחד מהם נוטל אחריות על עצמו בצורות אחרות. במידה ומדובר על מטופל שאינו "בר דעת" – אנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, קשישים חסרי ישע או חולים דמנטיים, כל אלו אינם מסוגלים לקיים את הוראת הרופא לבדם והם זקוקים למישהו שינחה אותם. חלק מהפעמים ניתן למצוא בחברתם אפוטרופוס, אך בחלק מהמקרים הרופא חייב להיכנס לעובי הקורה, לוודא שאין הזנחה או התעללות ולדאוג לכך שהם מבצעים את הבדיקות שניתנו להם. פחות מכך, ייחשב הרופא לרשלן ויחויב במידה ואחד החולים הללו יסבול כתוצאה ממעקב לקוי.

הסכנה למטופל בחוסר הקשבה להוראות הרופא

במידה ומטופל מגיע אל הרופא עם תלונה על צרבות כואבות, אך הוא מסרב להקשיב לעצת הרופא ולקחת נוגדי חומצה, הרי זו החלטה של המטופל, לא נשקפת לו סכנה מיידית ולכן יכול הרופא לעזוב את הנושא ואין חובה לנהל מעקב מסודר בנושאים כאלו. אך מה בדבר סכנה הנשקפת למטופל באופן מיידי? וודאי שיש הבדל ואפילו ניתן להגיד שזהו המקום בו טמון ההבדל כולו. מטופלים שחווים סכנה לחייהם במידה ולא יישמעו להוראות הרופא, עליהם חובה לבצע מעקב ואי אפשר לסמוך על כך שהדברים ייעשו. מטופלים שלא חווים את אותה הסכנה, אין צורך לקיים מעקב הדוק כל כך ולכן ניתן לוותר לעיתים על הבדיקה והווידוא אחריהם.

מקרים ייחודיים: רשלנות רפואית במעקב במהלך היריון

היריון נחשב למצב רפואי ייחודי. מדובר על אישה שמתחילה תקופה בה גדל בתוכה גוף נוסף. אף על פי שמדובר על תינוק, צריך לזכור שמבחינה רפואית מדובר על גוף אחר לגמרי ולכן היחס אליו הוא כזה. הבדיקות שצריכה לבצע האם במהלך ההיריון הן רבות וכל אחת מהן יכולה לרמז על בעיות או פגמים אחרים שאי אפשר להתעלם מהן. העמסת סוכר לדוגמה, הנחשבת לבדיקה תמימה יחסית מאבחנת סכרת במהלך היריון. סכרת שכזו יכולה להביא לידי עובר גדול בצורה משמעותית, לידה קשה יותר ולפעמים אפילו לקרעים ולתינוק שנתקע בתעלת הלידה. אלו סיבוכים שיכולים להימנע על ידי אבחון סוכרת ההיריון בזמן ותפריט מאוזן בהתאם לכך.

אך מה קורה במידה והרופא שולח את האישה לבדיקות שונות, אך אינו מקפיד לעבור על התוצאות ולעקוב בהתאם אחרי האם? במידה ואחת הבדיקות יצאה לא תקינה, מרווח הזמן בו ניתן לעשות פעולות שונות אינו גדול מאחר וההיריון כולו נמשך רק תשעה חודשים. במקרים כאלו נחשבת חוסר תגובה של הרופא לרשלנות רפואית מצדו עקב מעקב לקוי, וכך לפעמים אפילו תוצאות קשות של הלידה יכולות להיות מיוחסות לאי נקיטת פעולה מצד הרופא והוא יידרש לשלם על כך.