לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"
לוגו עם הטקסט: "חותם אמינות"

רשלנות רפואית באבחון שבר ברגל

כיצד נגרם שבר? שבר בעצמות הגוף יכול להתרחש בגלל חבלה קשה, תאונה, חולשה בעצמות בעקבות אוסטאופורוזיס, או מאמץ מתמשך, כמו בשברי הליכה למשל. שבר יכול להתרחש בכל גיל והוא מלווה בדרך כלל בכאבים ונפיחות – בגלל הנזק הנלווה לכלי הדם והרקמות שמסביב לעצם השבורה. במקרים חמורים יכול לגרום לנכות. במקרה של רשלנות באבחון השבר, עשוי החולה לפתח נמק ולאבד את האיבר הפגוע, או ללקות בדימום פנימי, או פגיעה בכלי דם בגלל העצם השבורה, שאם לא יטופלו בזמן – עלולים לגרום למוות. אך מתי קיימת עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר ברגל?

שיטות שונות לאבחון שבר ברגל

  • תסמינים ראשונים המופיעים אצל המטופל ומעלים חשש לשבר הם כאבים ונפיחות באיבר הפגוע. במקרים חמורים יתכן גם עיקום באיבר הפגוע.
  • פגיעה ביכולת התנועה של האיבר הפגוע. במרבית המקרים דריכה על רגל עם עצם שבורה למשל, תהיה בלתי אפשרית בגלל עוצמת הכאב.
  • במקרים חמורים עשויים להופיע גם חיוורון, סחרחורות והזעה.
  • רגל שבורה עשויה להיות קרה למגע, חיוורת, או חסרת תחושה.
  • צילום רנטגן, או הדמיה באמצעות CT, MRI

 

סוגי שברים ברגל

  • שבר אופייני אצל ילדים נקרא שבר ענף ירוק, והוא מתקיים בלוחית של סחוס הצמיחה.
  • אצל מבוגרים ייתכן סוג נפוץ של שבר בעצם הירך – בעיקר אצל קשישים
  • שבר בקרסול
  • שברי מאמץ בגפיים תחתונים אצל ספורטאים
  • אבחון שגוי, או חוסר אבחון של שבר ברגל עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. אם האבחון הלקוי נגרם בשל רשלנות רפואית – הרי שניתן להגיש בגינו תביעה משפטית ולזכות בפיצויים.

לדוגמה, שבר פריקה בקרסול:

מפרק הקרסול מחבר בין השוק לכף הרגל והוא מורכב משלוש עצמות:

  • עצם השוק – טיביה
  • עצם השוקית – פיבולה
  • עצם הערקום – טאלוס

המפרק מיוצב על ידי רצועות, התומכות במבנה העצמות וגידים המספקים למפרק יציבות ויכולת תנועה.

שבר בקרסול הוא יחסית נפוץ ויש לו צורות שונות ורבות, שההבדל ביניהן עומד על חומרת החבלה ועל איכות העצם של המטופל. ייתכנו שברים בכל אחת מהעצמות השונות המרכיבות את הקרסול, או בכולן, או שבר פריקה – שבו נקרעות גם הרצועות העוטפות את המפרק – בנוסף על העצם השבורה.

 

באיזה מקרה עלולה להינתן אבחנה שגויה של שבר ברגל?

  • במקרה של שבר פריקה – חשובה האבחנה המדויקת, כדי שהמטפלים יוכלו לתקן את הפריקה, לפני שמתחילים לטפל בשבר עצמו. אם לא נעשה האבחון כראוי – המטופל עשוי לסבול מכאבים, השבר לא יחלים כראוי ואולי אף יותר את המטופל עם מגבלה, או נכות. במקרה כזה – ייתכן שתהיה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.
  • חלק מתהליך האבחון ותכנון הטיפול, כולל הבנה של חומרת השבר ושקלול של גורמים נוספים, כמו גיל המטופל ורמת הפעילות אליה הוא רגיל. גם בנושא הזה, חשובה האבחנה המדויקת, כדי לקבוע את הטיפול המתאים למטופל ואם האבחנה לא התבצעה כראוי בגלל רשלנות – המטפלים עשויים להיות חשופים לתביעה משפטית.
  • בנוסף – טיפול בשבר מחייב מעקב שבועי, כדי לבדוק שהעצמות לא זזו לאחר הקיבוע. אם הרופא החליט מסיבה כזו, או אחרת שאין צורך במעקב – הוא עלול להיות חשוף לתביעה בגין רשלנות.
  • בעת פינוי מטופל לקבלת טיפול רפואי במקרה של שבר ברגל, או בגב – הצוות הרפואי שמפנה אותו חייב להיות מיומן ומנוסה, כדי שלא לגרום לו לפגיעה נוספת, או אף חלילה לנכות. אם הצוות הרפואי שפינה את המטופל לא אבחן כראוי את המצב, התרשל בעת הפינוי וגרם למטופל לנזק נוסף – הוא עשוי להיות חשוף לתביעה משפטית.
  • בעת הטיפול הראשוני בחדר המיון, יש לשלוח את המטופל לצילום רנטגן, שייתן אינדיקציה טובה לגבי חומרת השבר, מיקומו המדויק ופגיעות נוספות בסביבת השבר. רופא עלול להיות חשוף לתביעה, אם בחר לא לשלוח את המטופל לבדיקות נוספות ובעקבות כך המטופל לא קיבל את הטיפול הנחוץ ומצבו החמיר.
  • אם המטופל הופנה לניתוח לצורך טיפול בשבר ובמהלך הניתוח הרופאים כשלו באבחון חוסר יציבות בין עצמות השוק ולכן לא טיפלו בבעיה, מה שגרם להחמרה במצבו של המטופל – הם עלולים להיות חשופים לתביעה.

 

מה יכול לקרות בעקבות רשלנות באבחון שבר ברגל

מטופל, שנפגע מאבחון רשלני של שבר ברגל עשוי לסבול מתופעות שונות – בהתאם למיקום השבר, חומרתו, סוג השבר, גיל המטופל ועוד, למשל:

  • צלקות חמורות
  • נכות קבועה ברמות שונות
  • צליעה
  • חולשה ועייפות
  • חוסר שיווי משקל
  • אובדן כושר עבודה – אם עבודתו של המטופל דורשת שימוש ברגליים (כמו אצל ספורטאים למשל)
  • סבל וכאב מתמשך בגלל חוסר קבלת טיפול נאות
  • הוצאות כספיות נלוות לצורך תיקון הנזקים הגופניים והנפשיים

אלה חלק מהנזקים העלולים להיגרם בעקבות אבחון רשלני של שבר ברגל.

 

כיצד מכינים תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר ברגל?

תביעה בגין רשלנות רפואית היא תביעה רגישה מאוד, כי ההשלכות שלה עשויות להיות מרחיקות לכת לשני הצדדים.

בנוסף, במקרים רבים, אדם שנפגע מרשלנות רפואית אינו נמצא בשיא כוחו הגופני והנפשי. ייתכן שהליך משפטי ארוך ומורכב יוסיף על הקושי שהוא מצוי בו.

לבסוף – הצוות הרפואי לרוב אינו ממהר לנדה מידע אודות מקרי רשלנות ויש לערוך בירור יסודי בעזרת אנשי מקצוע מיומנים, כדי להוכיח קשר ישיר בין הטיפול הרשלני לבין הנזק.

בהכנת תביעה בגין רשלנות רפואית יש כמה שלבים:

  1. איסוף מידע, רשומות רפואיות וכל פרט רלוונטי למקרה – יש לאסוף את כל הפרטים האישיים של המעורבים באירוע, הזמנים המדויקים, בהם התקיים כל שלב של המקרה וכל הרשומות הרפואיות שנוצרו על ידי הצוות הרפואי מרגע הגיעו של המטופל אל המוסד הרפואי – אותן חייב בית החולים לשמור על פי חוק, לפרק זמן מוגבל.עורך הדין יכל לבצע עבורכם את איסוף החומר
  2. צילום – אין טוב ממראה עיניים וחשוב לצלם את מקום הפגיעה לפני קבלת הטיפול ואחריה, בייחוד אם הסימנים החיצוניים לפגיעה עלולים להיעלם עם הזמן.
  3. חשוב שהמטופל ימשיך לפנות לקבלת טיפול רפואי לאחר מקרה הרשלנות, כדי לטפל בנזקים שנגרמו לו ותוך כדי מעשה – יאסוף וישמור בתיק רפואי את כל המידע, ההמלצות, המרשמים, האבחנות וחוות הדעת של הרופאים המטפלים בו.
  4. תיעוד של כל הוצאה כספית שהמטופל נדרש אליה בעקבות הטיפול הרשלני, כולל הוצאות נסיעה, קניית תרופות, עזרים רפואיים, עזרה במשק הבית וכן הלאה – יש לשמור כל תיעוד כזה ולהעביר אותו לעו"ד המטפל במקרה.
  5. תלושי השכר שהתקבלו לפני הפגיעה – יש לשמור את כולם ולאסוף גם את התלושים שהצטברו לאחר הפגיעה – אם המטופל מסוגל לחזור לעבודתו. לעצמאים מומלץ לשמור  ולהעביר לעורך הדין שלהם את כל הדוחות על הכנסותיהם מרשויות המס.
  • תביעת הפיצויים כולה תלויה בתיעוד מדויק ויסודי ככל האפשר של כל היבט אפשרי של הנזק שנגרם כביכול בעקבות הרשלנות. בלי התיעוד הזה, חברת הביטוח של בית החולים תוכל לטעון שאין הוכחה מספקת לרשלנות.
  • על תביעות בגין רשלנות רפואית חלה התיישנות בתום 7 שנים מיום המקרה ולכן יש לפעול במסגרת הזמן הרלוונטית. במקרה שהנפגע היה ילד בעת המקרה, יוכל להגיש את התביעה עד גיל 25 – כלומר, עד 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18.
  1. מומלץ להימנע משיחות עם החוקרים של חברת הביטוח, הפועלים פעמים רבות שלא בתום לב ועלולים להכשיל את התובע בדבריו ואז להשתמש בהם כנגדו בבית המשפט. כל התנהלות מהסוג הזה, רצוי שתיעשה בתיווך עורך הדין.
  2. עורך הדין יפנה למומחים רפואיים לצורך קבלת חוות דעת – בית המשפט דורש בתביעות בגין רשלנות רפואית להמציא חוות דעת של מומחה רפואי רלוונטי, שיכול להעריך אם הצוות הרפואי פעל כשורה, כמתבקש על פי הפרוטוקולים, על פי כללי האתיקה המקובלים, על פי כללי ההיגיינה והסטריליזציה וכן הלאה. חוות דעת של מומחה כזה מתבססת ברובה על המסמכים הרפואיים שנאספו על ידי התובע.
  3. פניה לעורך דין מומחה לתביעות רשלנות רפואית, הבקיא בדקויות ויש בידיו את כל הידע והניסיון הדרושים לצורך התמודדות עם התביעה.

 

  • גובה הפיצויים שקובע בית המשפט יהיו לרוב בהתאם לגודל הסבל והנזק שנגרם למטופל בעקבות הרשלנות: מידת הכאב והסבל, הוצאות כספיות בעקבות הפגיעה, אובדן כושר הכנסה, או ירידה ברמת ההכנסה וכל פגיעה אחרת באיכות החיים של התובע בעקבות הפגיעה.

 

מי יכול להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית?

  1. המטופל שנפגע מהטיפול הרשלני.
  2. הוריו של המטופל שנפגע – אם היה קטין בעת הפגיעה.
  3. משפחתו של המטופל – אם חלילה נפטר בעקבות הפגיעה.

 

מי עשוי להיות חשוף לתביעה בגין רשלנות רפואית?

  1. חברת הביטוח של המטפל הראשי שביטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית – רופא משפחה, אורתופד, רופא מרדים במקרה של ניתוח, רופא מטפל בבית החולים, אחות וכן הלאה.
  2. צוות רפואי – במקרה שבו היו מעורבים מספר אנשים במהלך הטיפול המרושל, או שהטיפול הרשלני התמשך על פני תהליך טיפולי, שבו לקחו חלק כמה מטפלים שונים.
  3. המוסד הרפואי שבו התקיים הטיפול הרשלני ועליו מוטלת האחריות לכל המתרחש בתחומו.

 

לסיכום:

הכנה והגשה של תביעה בגין רשלנות רפואית עשויה להיות תהליך ארוך וקשה לתובע מסיבות שונות ומגוונות, אך כאשר מטפלים בנושא ביסודיות ובמקצועיות תיתכן קבלת פיצויים כספיים שיאפשרו למטופל לשקם את הנזקים שנגרמו לו ולחזור לתפקוד.

צריכים ייעוץ מקצועי ? אנחנו כאן בשבילכם