להאזנה:
גלאוקומה, או ברקית, הינה קבוצת מחלות הפוגעות בעצב הראייה, אשר עלולות להביא אף לעיוורון. אבחון מוקדם וטיפול נכון ויעיל הם קריטיים למניעת הנזק לעצב הראייה, כאשר רשלנות רפואית באבחון או בטיפול בגלאוקומה, עלולה להביא לעיוורון בלתי הפיך. כיצד נדע אם התרחשה רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במחלת הגלאוקומה? גלאוקומה עשויה להיווצר כתוצאה מגורמים רבים, ביניהם לחץ מכאני על ראש עצב הראייה, הפרעה בהספקת דם לראש עצב הראייה והצטברות חומרים רעילים בראש עצב הראייה. אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להתפתחותה של מחלת הגלאוקומה, הינו לחץ תוך עיני גבוה. כיום, הטיפולים לכל סוגי הגלאוקומה מתמקדים בהפחתת רמת הלחץ התוך עיני.
תסמיני מחלת הגלאוקומה
בצורתה הנפוצה ביותר של הגלאוקומה, חלה פגיעה הדרגתית בעצב הראייה. מפני שמדובר בתהליך איטי והדרגתי, ברוב המוחלט של המקרים המטופל כלל לא יחוש כי ראייתו מתדרדרת, והפנייה לרופא נעשית רק כשכבר התרחשה פגיעה קשה ביותר בראייה.
אבחון מחלת הגלאוקומה
כיום, המלצת הקהילה הרפואית היא ביצוע בדיקת אבחון שנתית לאיתור גלאוקומה לאוכלוסייה הכללית החל מגיל 40. בנוסף לכך, על המצויים בקבוצות הסיכון לגלאוקומה לעבור בדיקות אבחון לעיתים קרובות יותר, ולהתחיל בבדיקות בגיל צעיר יותר.
אבחון מחלת הגלאוקומה מתבצע בעזרת בדיקת חדות ראייה, בדיקת שדה ראייה, בדיקה במנורת סדק, בדיקות הדמיה וצילום ראש עצב הראייה.
- רשלנות רפואית באבחון וטיפול במחלת גלאוקומה
רשלנות רפואית באבחון מחלת הגלאוקומה
רשלנות רפואית באבחון מחלת הגלאוקומה עשויה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות, ביניהן הימנעות מהפנייה לבדיקות לאיתור גלאוקומה במצבים שיש מקום לחשוד שהמטופל סובל מהמחלה, ופענוח שגוי של הבדיקות שבוצעו למטופל.
בכל מקרה שבו קם חשש להתרחשותה של רשלנות רפואית באבחון, על התובע לבחון האם התנהגותו של הרופא המאבחן תאמה את המצופה מהתנהגותו של רופא סביר בנסיבות העניין, ולהוכיח את התקיימותו של קשר סיבתי בין האבחון השגוי לנזק שנגרם לתובע.
רשלנות רפואית בטיפול במחלת הגלאוקומה
הטיפול במחלת הגלאוקומה ניתן בהתאמה לחומרת המחלה ולתסמיני המטופל, כשאר ישנם מקרים בהם ניתן להסתפק בטיפול תרופתי בלבד, ומקרים קשים יותר, בהם יש צורך בניתוח. רשלנות רפואית בטיפול במחלת הגלאוקומה עשויה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בהתפתחות של זיהום בעין המנותחת, בביצוע רשלני של הניתוח ופגיעה בראייה בעקבותיו, ובהימנעות ממעקב אחר החולה בתום הטיפול.
בכל מקרה שבו קם חשש להתרחשותה של רשלנות רפואית בטיפול, על התובע לבחון האם התנהגותו של הרופא המטפל תאמה את המצופה מהתנהגותו של רופא סביר בנסיבות העניין, ולהוכיח את התקיימותו של קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לנזק שנגרם לתובע.
