מחלת לופוס (זאבת, systemic lupus erythematosus) הינה מחלה אוטואימונית כרונית בה נוגדנים עצמיים תוקפים מערכות שונות בגוף. היא נפוצה יותר בקרב נשים צעירות (בגיל הפוריות) ממוצא אפרו-אמריקאי. רמת מעורבות האיברים קובעת את מידת חומרת המחלה – במחלה קלה יותר תהיה פגיעה במפרקים בלבד, ואילו במחלות קשות יותר תהיה מעורבות גם של הלב, כלי הדם, הכליות ומערכת העצבים.

הגורם למחלה אינו ברור, עם זאת, ידוע שבכדי לפתח לופוס נדרש שילוב של מספר רכיבים:

  1. רכיב הורמונלי – מצבים בהם יש עודף אסטרוגן (בעקבות לידה, לאחר הוסת הראשונה), רמות גבוהות של פרולקטין (הורמון המעורר הפרשת חלב בהנקה).
  2. רכיב גנטי – אזורי גנים המכונים HLA-B8, HLA-DR2, HLA-DR3. הפרעות גנטיות אלו פוגעות במספר מנגנונים בתא אשר מעודדים התפתחות לופוס.
  • גורמים סביבתיים – ידוע על קשר בין חשיפה ממושכת לקרינת השמש, זיהומים שונים (לדוגמא, וירוס ה-EBV שגורם בין היתר למחלת הנשיקה) ותרופות מסויימות לבין התפרצות זאבת.

תסמיני המחלה אינם ספציפיים ועשויים להופיע במחלות אחרות רבות. התסמינים הנפוצים ביותר שמאפיינים את מחלת הלופוס הם:

  • עייפות קיצונית
  • חום
  • כאבי ראש
  • מפרקים נפוחים וכאובים
  • אנמיה
  • בצקות בגפיים ו\או סביב לעיניים
  • כאבים בחזה בנשימה עמוקה
  • פריחה דמויית פרפר על הלחיים וגשר האף
  • רגישות לאור
  • נשירת שיער
  • הפרעות בקרישיות דם
  • תופעת ריינו – שינוי צבע באצבעות ללבן ו\או כחול בעקבות קור
  • כיבים בריריות הפה או האף

אבחון הזאבת מתבסס על תסמינים פיזיים ומעבדתיים, כמו גם על היסטוריה רפואית ומשפחתית. איגוד הראומטולוגים האמריקאי קבע רשימת תסמינים על פיהם נקבעת האבחנה. על מנת לאבחן לופוס, צריכים להתקיים לפחות ארבעה קריטריונים מתוך הרשימה הבאה:

  1. פריחה בצורת פרפר על הפנים
  2. פריחה מורמת דיסקואידית
  3. רגישות לאור
  4. כיבים בפה או באף, לרוב לא כואבים.
  5. דלקות מפרקים
  6. מעורבות קרדיו-פולמונרית – דלקות בשכבה המצפה את הלב ו\או את הריאות (פריקרדיטיס, פליאוריטיס, בהתאמה).
  7. פגיעה בכליות
  8. הפרעות המטולוגיות – פגיעה בייצור כדוריות הדם השונות
  9. מעורבות מערכת העצבים המרכזית
  10. נוכחות נוגדנים האופייניים למחלה: anti-dsDNA, anti-Sm ונוגדנים לקרדיוליפין
  11. נוגדני ANA

כיום אין טיפול שמביא להחלמה מהמחלה. עם זאת, קיימים טיפולים תרופתיים שמטרתם להקל על התייצגויות המחלה. קבוצות התרופות שנהוג לטפל איתן הן:

  • תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים – NSAIDs – מקלות על הכאבים ומורידות את רמת הדלקת
  • קורטיקוסטרואידים
  • תרופות המדכאות את מערכת החיסון
  • תרופות ביולוגיות

ההחלטה לגבי אופן הטיפול תלויה בחולה – מתחילים עם NSAIDs וקורטיקוסטרואידים, ובהמשך, הטיפול נקבע לפי תגובתו ומצבו של המטופל.

היות ותסמיני הלופוס אינם ספציפיים, טעות באבחנה היא לא תופעה נדירה. רבים מהסימפטומים עלולים להיות משוייכים למחלות אחרות, כגון סינדרום עייפות כרוני, מחלת ליים, כמו כן, הם נוטים להשתנות מאדם לאדם. לכן, אבחון לופוס יכול להיות תהליך ארוך, ולרוב מתבסס על שלילת מחלות שונות.

בהעדר טיפול מתאים עלולים להתפתח סיבוכים חמורים כמו אנמיה, פירכוסים, שיתוק, כשל מערכות וכד'.

עילות אפשריות לתביעה בגין רשלנות רפואית עקב לופוס:

  • אי בחינת האפשרות שמדובר בזאבת במקרה של הופעת סימפטומים מובהקים
  • אי ביצוע בירור מעמיק הנדרש לאבחון
  • טיפול תרופתי שגרם לנזק אשר היה ניתן למניעה בשימוש בתרופה אחרת

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון לופוס או בטיפולו, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.