אבני מרה הם משקעים של מיצי מרה, הנוצרים כתוצאה מחוסר איזון בהרכב שלהם. עם הזמן, משקעים אלו הופכים לגושים מוצקים – אבנים. ברוב המקרים, הרכב אבני המרה הוא כולסטרול (ללא קשר לרמת הכולסטרול בדם), אולם, יתכנו גם אבני מרה שהרכבם הוא סידן או צבעי מרה.

זוהי תופעה שכיחה המופיעה בכ-10% מהאוכלוסייה. 75% מהמקרים הם אסימפטומטיים לחלוטין, ואינם דורשים טיפול. 20% מהמקרים באים לידי ביטוי בתור כאבים בלבד ומתאפיינים בתכונות הבאות:

  • כאבים התקפיים בבטן ימנית עליונה
  • הכאבים עלולים להיות מלווים בבחילות ובהקאות
  • מקרינים לכתף
  • חולפים כעבור מספר דקות – במקרה בו האבן קופצת באופן רגעי לצינור המרה.

במידה והאבן נשארת בצינור המרה וחוסמת אותו, ייתכנו מספר מצבים:

  1. כוליציסטיטיס אקוטית – חסימת צינור המרה הגורמת לדלקת. מאפייני מצב זה:
  • כאב ממושך
  • הקאות
  • צהבת קלה
  • עליה בכדוריות דם לבנות (לויקוציטוזיס)
  1. כוליליתיאזיס – חסימת הצינור הנוצר בעקבות התאחדות צינור המרה היוצא מהכבד ומכיס המרה – common bile duct. זוהי אינדיקציה אבסולוטית להתערבות טיפולית.
  2. כולנגיטיס עולה – זיהום בדרכי המרה המסכן חיים. הזיהום עלול להתפשט עד לכדי אלח דם שיגרום לירידה דרסטית בלחץ הדם ולשינוי במצב הכרה. מצב זה מתאפיין בשלושה תסמינים המכונים "טריאדה על שם שארקו":
  • צהבת
  • חום
  • כאב
  • לעיתים ייתכן גרד

במקרים יותר נדירים, אבנים בכיס המרה עלולים לגרום למצבים הבאים:

  1. מעי דק עם אבן מכיס המרה – כיס המרה קרוב מאד לתריסריון (חלקו הראשון של המעי הדק), במידה ויש אבן גדולה בכיס המרה, היא עלולה לפרוץ דרך התריסריון, לרדת למעי הדק ולהיתקע שם. במקרה זה יהיו תסמינים הדומים לאלו של חסימת מעיים.
  2. סינדרום מיריצי – חסימה של דרכי המרה ללא מציאת אבן בהן. האבן נמצאת בצוואר כיס המרה או באחת מצינוריות המרה. תחילה האבן גורמת לדלקת מקומית שעם הזמן מובילה ללחץ ולחסימתו של ה-common bile duct הסמוך.

אבנים בכיס המרה עלולים להתפתח למצב מסכן חיים או לגרום לנזקים רבים ללא אבחון מוקדם. לכן, ישנה חשיבות להתייחס לתלונות החולה העלולות להעיד על מצב זה, ולהעלות אפשרות זו באבחנה המבדלת. האבחון עשוי להיות מאתגר בקרב קשישים שאצלם התסמינים יכולים להיות שונים מאלו המתוארים בספרות ו\או חולים דמנטיים המתקשים להסביר את מצוקתם.

אמצעי האבחון הקיימים כיום:

  • אולטראסאונד בטן – מאבחן 20-50% מהמקרים.
  • אולטראסאונד אנדוסקופי – משלים את ממצאי בדיקת האולטראסאונד הרגילה. מאפשר לראות אבנים בדרכי המרה, ולא רק בכיס המרה.
  • בדיקת הדמיה עם סימון איזוטופים.
  • ERCP– בדיקת הדמיה נוספת המאפשרת לראות פגמי מילוי בדרכי המרה.

הטיפול המקובל כיום הוא ניתוח להסרת כיס המרה, שכן הוצאת האבנים בלבד אינה פותרת את הבעיה -במקרים רבים יתפתחו אבנים חדשות. הניתוח מתבצע בשיטה לפרוסקופית שיתרונותיה הם החלמה מהירה וקלה יותר, ותוצאה אסתטית טובה יותר – הניתוח מתבצע ללא חתכים ארוכים בבטן.

עילות אפשריות לתביעה בגין רשלנות רפואית במקרה של אבנים בכיס המרה:

  • רשלנות באבחון:
  • אבחון שגוי או מאוחר
  • לקיחת אנמנזה חלקית
  • אי הפניה לבדיקות או איחור בהפניה
  • רשלנות בטיפול:
  • עיכוב במתן הטיפול
  • מתן טיפול לא נכון
  • רשלנות בניתוח

במידה וקיים חשש לרשלנות רפואית באבחון אבנים בכיס המרה או בטיפולם, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות של רשלנות רפואית. המידע הרפואי הרלוונטי יוצג לרופא מומחה לחוות דעת שניה. במידה ויקבע כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תוגש תביעה לבית המשפט. סכום הפיצויים נקבע לפי מידת הנזק שנגרם בעקבות האבחון או הטיפול הרשלני ויכול להגיע לסכומים גבוהים.