להאזנה:
לא פעם ולא פעמיים אנו נתקלים באתרי החדשות ובערוצי הטלוויזיה בכתבות על רשלנות רפואית באבחון מחלות קשות אשר גרמו לנזק לחולים, בין היתר מחלת הסרטן על סוגיה השונים, התקפי לב, שבץ מוחי, סכרת ועוד עשרות מקרים.
ברוב המקרים, קורבנות של רשלנות רפואית באבחון מתלוננים בפני הרופא על בעיות שונות כמו כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, נקודות שחורות לפני העיניים, ורופא המשפחה משחרר אותם עם המלצה לימי מחלה או תרופות לשיכוך כאבים.
באם התוצאה של גילוי מאוחר של אותה מחלה (לדוגמא במחלת הסרטן, אם הייתה התפשטות של התאים או שנוספו גרורות) יכולה להיות לכם עילה לתביעת רשלנות רפואית.
במקרה כזה יצטרך להחליט בית המשפט האם בעשותו זאת רופא המשפחה או כל רופא אחר, נהג לפי הכללים ועם הידע הרפואי שהיה זמין לו באותו התקופה, האם התלונות של הפציינט שלו דרשו תשומת לב מצדו בכדי לגלות את הגורם האמיתי לכאבים וכד'.
שאלות שכדאי לשאול לפני הגשת תביעת רשלנות רפואית באבחון
קודם כל נצטרך לשאול כמה שאלות:
- האם התנהגותו של הרופא שאנו מאשימים ברשלנות רפואית באבחון מחלה הייתה סבירה ולפי המקובל מרופאים בתחום מומחיותו?
- האם הוא עושה את כל המצופה ממנו כאשר חולה נכנס לטיפול ומתלונן על כאבים או תלונות כאלו ואחרות?
אם התשובה לאחת השאלות היא לא, אזי יש עילה לתביעה.
אם הרופא לא שם לב לפרטים בבדיקה, לא הפנה אתכם לרופאים מומחים בזמן שהיה צריך להפנות, לא ביצע בדיקות, כל מיני סימפטומים שהחולה התלונן עליהם והרופא התעלם מהם בכל אחד מהמקרים הללו הרופא לא מתנהג כפי שהיה מצופה ממנו לפי הכללים המקובלים בתחומו ומשמעות הדבר היא רשלנות רפואית באבחון.
- רשלנות רפואית באבחון
רשלנות רפואית באבחון שגוי – תביעה ופיצוי
בכדי לקבל פיצוי יש להציג הוכחות כי אכן הרופא לא ביצע את תפקידו כראוי ועל כן – יש להוכיח קשר ברור בין הנזק שנגרם לכם לבין התרשלות הרופא בתפקידו והאם במידה ולא היה מתרשל בתפקידו היה נמנע מהחולה הנזק שנגרם לו.
אם התשובה היא כן, אז בית המשפט יחייב את הרופא לשלם פיצויים לקורבן. במקרים קשים כמו סרטן בהם המחלה גורמת לא רק לנזקים פיזיים אלא גם נפשיים נפסקים הסכומים הגבוהים ביותר.
איחור באבחון של מחלת הסרטן
הסיכוי להחלמה ממחלת הסרטן תלוי גם במועד הגילוי.
איחור באבחון שנעשה מתוך רשלנות רפואית, יכול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית ואף לאפשר פיצוי כספי משמעותי.
הזיהוי המוקדם של מחלת הסרטן מהווה נדבך הכרחי בתהליך הריפוי וביכולת להציל את חיי המטופל. במרבית המקרים, גילוי המחלה בשלביה הראשוניים מאפשר את הסרת הממצא הממאיר עוד בטרם הספיק להתפשט לאיברים אחרים, ובכך מאפשר מתן טיפול יעיל ובזמן. מנגד, מצב שבו האבחנה מתעכבת או אינה מתבצעת כלל בנקודת הזמן הנדרשת, עלול להוביל להחמרה משמעותית במצבו הרפואי של האדם, עד כדי צמצום דרמטי של סיכויי ההבראה ואף לסכנת חיים ממשית.
למה בעצם קיימת התופעה של רשלנות רפואית באבחון מאוחר של הסרטן?
התופעה קיימת מסיבות שונות, למשל:
- אי הערכת בדיקת רקע מקיפה דיה בנוגע להיסטוריה המשפחתית והתורשתית של החולה.
- התעלמות מתלונות המטופל.
- הימנעות מהפנייה למומחים ולבדיקות.
ועוד.
כיצד מתנהלת תביעה על איחור בגילוי סרטן?
ברוב המקרים, טענתו המרכזית של התובע נסובה סביב העובדה שהמחלה הציגה סימנים ראשוניים בשלב מוקדם. על פי הטענה, היה על הרופא המטפל לזהות את התסמינים הללו ככאלה המעלים חשד למחלה ממארת, ולהפנות את המטופל בהקדם לבירורים רפואיים נדרשים, לרבות בדיקות ספציפיות והתייעצות עם רופאים מומחים.
הטיעון המרכזי הוא שאילו הטיפול הרפואי היה מתחיל בשלב מוקדם יותר של המחלה, היקף הפגיעה במטופל היה מצטמצם באופן ניכר. כתוצאה מכך, תוחלת חייו של המטופל הייתה עשויה להיות ארוכה יותר, סיכויי ההחלמה שלו היו גדלים משמעותית, ואיכות חייו הייתה נשמרת ברמה גבוהה יותר.
ההבדל בהיקף הנזק והטיפול הנדרש עשוי לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, לדוגמה:
- האפשרות להסתפק בהליך כירורגי מצומצם ופחות פולשני, במקום צורך בניתוח רחב היקף להסרת הגידול.
- הימנעות מלאה או צמצום משמעותי של הצורך בטיפולים אגרסיביים כגון כימותרפיה או הקרנות.
- הפחתה במינוני התרופות הנדרשים ובמשך הטיפול התרופתי.
- וכן השלכות חיוביות נוספות על מצבו הכללי של המטופל.
את מי ניתן לתבוע על רשלנות רפואית באבחון?
במרבית המקרים, תביעה בגין כשל באבחון מופנית כלפי הרופא הראשוני אליו הגיע המטופל עם הופעת הסימפטומים הראשונים, כגון רופא המשפחה או רופא מטפל אחר.
הפסיקה המשפטית בישראל קובעת מזה שנים את חובתם של רופאים לשמור על רמת עדכניות ומקצועיות גבוהה, הכוללת היכרות עם הספרות הרפואית העדכנית, ובמקרה הצורך, הפניית מטופלים לייעוץ אצל מומחים או לביצוע בדיקות מתאימות, כל זאת תוך שמירה על סטנדרט מומחיות גבוה.
מה הסיכויים של תביעת רשלנות רפואית באבחון בבית המשפט?
כאשר בית המשפט קובע כי התרשלות באבחון מצד הגורם הרפואי אכן פגעה בסיכויי ההחלמה של המטופל, לרוב ייפסקו לטובת התובע פיצויים משמעותיים. גובה הפיצויים אמור לשקף את חומרת הנזקים שנגרמו למטופל, כולל ההשלכות על תוחלת חייו ועל איכותם.
התביעה אינה מחזירה את הבריאות למטופל, אך הסבל נעשה יותר נוח עם סכום הפיצויים המוגדל אותו מקבל המטופל.
